"מזל טוב, נולד לכם ילד. מה, אתם לא שמחים?"

יש רגעים בחיים שנופל לך אסימון כל כך בקול שאתה פשוט לא מבין איך עד לפני רגע חשבת אחרת. כשהוזמנתי לאירוע ההתרמה של עמותת עלי שיח לא ידעתי שאני עומדת לחוות כזה צלצול, כזאת הבנה חד פעמית.

עמותת עלי שיח נוסדה בשנת 1991 על ידי הרב חיים פרקל, לאחר שחיפש מסגרת דתית עבור בתו (כיום בת שלושים) ונתקל בדלת נעולה. כיום העמותה מספקת שירותי דיור, חינוך, שיקום ותעסוקה לאוכלוסיה דתית-חרדית עם צרכים מיוחדים. ברשותה 15 הוסטלים, שני מרכזי תעסוקה ופעילויות פנאי שאינן במסגרת הפנימיה וביניהן רכיבה טיפולית, אומנויות שונות, חוג דרמה, פעילות גופנית ועוד.

ערב ההתרמה נפתח אמש ע"י אסף, חבר צוות, במוטו "חביב אדם שנברא בצלם". מנכ"ל הכנסת דן לנדאו המשיך את הרעיון כשדיבר על קריאת פרשת הנשיאים בחנוכה ועל הרעיון לפיו כולנו שווים לחלוטין, למרות שכל אחד מביא את אופיו המיוחד לעבודת השם יתברך, שהרי בלי הנוכחות של כולם הכלל איננו שלם. כבר כאן החלה להתעורר בי איזושהי תחושה שלא ידעתי להגדירה…

תחושה שהתגבשה עוד יותר כשסיפר הרב פרקל את סיפורו האישי, שלימים הפך לסיפורם של משפחות רבות. אי אפשר שלא להתפעם אל מול העוז והתעצומות שיש באדם יחיד הנתקל בדלת נעולה ופותח אותה בשתי ידיו- לא רק למענו, אלא למען כל מי שיש  לו בעיה דומה. כמה אפשר וצריך ללמוד ממנו על חובתנו כלפי עצמנו ובעיקר כלפי החברה שאנו חלק ממנה?

השחקן הראשון נגלה אלינו בהדלקת נרות חנוכה. אליעזר, אחד מחמישה עשר הבחורים שעובדים במזנון הכנסת, שם הם "מוּכָּרים יותר מבנימין נתניהו", בירך על הנרות בהתרגשות עצומה. שלנו, כמובן.

אחריו הוצגה מצגת שפירטה את פעילות העמותה: שתי אמהות מודות על העזרה האינסופית שמעניקה להן "עלי שיח". אחת מהן מדברת בגילוי לב לא רגיל על התחושה הקשה בחוסר הידיעה לגבי עתיד בִּתה לאחר שתעבור האם לעולם האמת, תחושה שלא קיימת מאז זכתה להכיר את העמותה. גם הדיירים עצמם מתארים את המקום כ"בית" ולא "דירה" ותמונות מהדירות ממחישות כי הצדק עימם.

החלק העיקרי של הערב היתה הצגה בשם "כמו שאני", המבוססת על הסיפור "הביצה שהתחפשה". חברי תיאטרון "גת" מתארים מציאות של נער עם צרכים מיוחדים באמצעות סיפור על ביצה שאף אחד לא רוצה להיות חבר שלה וכולם מתרחקים ממנה.

חלק מההצגה "כמו שאני" (הדס כהן)

בשלבים בהם היא שואלת באוטובוס מה השעה ואף אחד לא עונה, או כשהבלון אליו היא מדברת פשוט מתאדה לו ונעלם – היתה ההארה הגדולה שלי. אנחנו באמת מתייחסים לחברה הזאת כאילו שאין אדם מאחורי הפנים, כאילו הם לא מבינים שום דבר. וגרוע יותר – כאילו הם לא מרגישים שום דבר.

בסיום ההצגה מספר השחקן הראשי את סיפורו. כמה אומץ יש לאדם שעומד על במה ואומר "מזל טוב, נולד לכם ילד. מה, אתם לא שמחים?" ומספר שהוריו נטשו אותו בבית החולים ברגע שנודע להם כי הוא סובל מתסמונת דאון. פה באמת נגמרו לי המלים.

אחרי ההצגה (והפסקה קצרה) עלה לבמה מאיר בנאי ופתח בשיר "איילת חן", שיר "שמדבר על התורה הקדושה, שבעזרת השם יעלה קרנה בחנוכה הזה". בין היתר היו שם גם "רד כבר גשם" – מילים נעימות כל כך בעיצומו של היום הגשום. לא אספר מעבר כדי לא לגזול לכוכבים האמיתיים של הערב את התהילה ורק אומר שאם היום היתה עוד הופעה הייתי הולכת שוב. גם מחר בעצם, אם היו מבטיחים לי שכוכבי ההצגה ירקדו למרגלות הבמה כמו שהיה אמש.

יצאתי בתחושה מאד מיוחדת, המסר הועבר בכל רמה שהיא ואני הפנמתי דבר עמוק מאד בנוגע לאנושות כולה ולבני האדם. משהו שכדאי מאד לזכור תמיד, בעיקר למען עצמי, וחשוב לא פחות – לתרגם למעשה בפעם הבאה שאני מפרישה את המעשר שלי.

"כמוני כמוך", מופע הצדעה למערך הדירות של ."עלי שיח". יום שני, ערב ראש חדש טבת, ירושלים.