בנט, יישם את הקפטילזם גם במשרד החינוך

"משהו חדש מתחיל" הייתה הסיסמה של נפתלי בנט בבחירות הקודמות. במבט לאחור הקדנציה החולפת של בנט במשרד הכלכלה לימדה שהתחדש רבות. המפד"ל ההיסטורית הייתה מפלגת מרכז עם נטייה סוציאליסטית חזקה. כך היו ראשיה הוותיקים של המפלגה, חיים משה שפירא ויוסף בורג, בעלי ברית נאמנים של מפא"י.

המהפכה של צעירי "גוש אמונים", הניפה את הנושא המדיני על דגלה. מאז ימי "גוש אמונים" המפלגה הדתית לאומית הפכה לסמן ימני מדיני מובהק בכנסת ובממשלה. נפתלי בנט הוא מי שהשלים סיבוב של 180 מעלות בגישתה של המפלגה גם בתחום הכלכלי. לראשונה המפד"ל היא מפלגה ימנית במלוא מובן המילה. כלכלי ומדיני.

שני משרדים בלטו בפעילותם בממשלה הקודמת, וכל אחד מהם פעל בצורה הפכוה לחלוטין. בקדנציה הקודמת מיצב עצמו בנט כ"קפיטליסט" של הממשלה. הסמן הימני שמנסה להפריט, לשבור מונופולים ממשלתיים ולהסיר חסמי יבוא. אפשר להתווכח על פועלו, אם הצליח או כשל, ועוד יותר מכך, אם נכון או לא נכון, אבל לפחות ברמת ההצהרתית הוא זו הייתה מטרתו. שוק חופשי. גם משרד החינוך עבר טלטלה גדולה תחת השר הקודם שי פירון. המהפכה של פירון, הידועה יותר בשם "מדינת ישראל עולה כיתה", היא הצד השני של המטבע. פירון תמך בצמצום התחרות וההישגיות של התלמידים, על ידי ביטול תכניות לימוד למצטיינים. צמצום בחינות הבגרות. שימת דגש על שוויון כפוי במקום עידוד מצוינות ועוד.

האתגרים של בנט

משרד החינוך יהווה מבחן אמיתי לעמדותיו של נפתלי בנט. הגישה הימנית גורסת כי אדם פועל באמצעות תמריצים. תמריצים אלה יכולים להיות חיובים או שליליים אך הינם הכרחיים. בניגוד לקודמו בתפקיד, על בנט לאמץ גישה המעודדות מצוינות, שאפתנות והישגיות מתוך הבנה שזו הדרך להצלחה. לקפיטליזם יש הרבה מה לתרום בתחום החינוך, כאשר המסר המרכזי הוא כמובן, קידום התחרות וההישגיות.

עידוד תלמידים באמצעות חוגי העשרה, תכניות לימוד לתארים מתקדמים תוך כדי התיכון תגרום לתלמידים לשפר את הישגיהם. ולהפך, דרישת חסר מן התלמידים תעודד בינוניות. עידוד תחרות בין בתי ספר באמצעות תמריצים כספיים תגרום למנהלים ומורים להשקעה מעבר לנדרש מהם. לעומת זאת מדיניות של שכר על פי ותק ולא על פי הישגים מעודדות בטלנות. השיטה המפורסמת ביותר לתחרות בין בתי הספר היא "שיטת השוברים" הנהוגה במספר מדינות ונוחלת הצלחה רבה, הן ברמה הלימודית והן בשביעות הרצון.

הצעד הראשון שעל בנט להתחיל בו הוא פירוק המונופול של הסתדרות המורים. רק כך יוכל שר החינוך לקדם רפורמות רצויות ונחוצות ביותר במשרד. זהו מאבק קשה, יש שיגידו אף בלתי אפשרי, אבל זו הדרך למהפכה חינוכית. מעבר לכך, אחד החטאים הגדולים של שרי החינוך לארוך השנים היה הטמעת האג'נדה האישית שלהם לתוכנית הלימודים. בנט יצטרך למצוא את האיזון הנדרש בין חופש ביטוי רחב ככל הניתן ואי כפיית דעתו המוסרית, ערכית ודתית לבין שמירה על ערכים מרכזיים שבקונצנזוס.

הרוחות סוערות בעקבות המהפכות המתכננות במשרד המשפטים. זהו הזמן הנכון מבחינת בנט, כאשר תשומת הלב נתונה לאיילת שקד, להמשיך את ה"רפורמה הקפיטליסטית" שלו, במשרד החינוך. בניגוד לאיילת שקד, עם קצת תחכום הוא גם יכול להצליח.