הטייס הסרוג מודה לקהילתו במכתב מרגש: "כותבים את מגילת אסתר של ימינו"

בסוף השבוע האחרון שלח טייס סרוג מכתב לחברי קהילתו.

"חייב אדם לברך על הטובה כשם שמברך על הרעה".

קהילה היקרה, ביתי ומבצרי

אני יודע שהציטוט בכותרת הפוך, אולם במציאות חיינו המורכבת במלחמת חרבות ברזל, הרגשתי בימים אלו כי ההיפך הוא המצוי. לצערנו למדנו לברך על הרעה די תדיר, להתמודד עם דברים קשים ולצמוח מהם. אך כעת אני בא לברך על הטובה".

במילים אלו פותח י', טייס קרב סרוג שהשתתף בתקיפות באיראן במסגרת מבצע "עם כלביא", את מכתבו לקהילתו, וממשיך: "זכיתי לברך ברכת הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב הבוקר בבית הכנסת. בבית הכנסת שלנו, המקום הנוח עבורי, מפה יצאתי לשבועיים האחרונים וזכות גדולה לחזור ולברך בו בשם ומלכות את כל זאת.

לאחר התפילה אמרתי כמה מילים בספונטניות, הרמנו כוסית "לחיים" , ושרנו "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר". נתבקשתי להשתדל ולהעלות את הדברים על הכתב לקהילה. על אף שהדבר לא טבעי עבורי, אני מבין שאין מדובר בעניין פרטי, ויש צורך לעשות פרסומי ניסא, שכן תוצאות מבצע "עם כלביא" מוצלחות לעין שיעור והרבה מעבר לכל תרחיש אופטימי ששורטט בתכניות. מה גם שעיתוי ודרך הפסקת האש הביאו איתם טעם קצת מר לחלקים גדולים בציבור.

"אם החרש תחרישי" – זה כאן ועכשיו

שאל אותי בסיום התפילה אחד החברים- מה עושים כל כך הרבה זמן , שעתיים טיסה לכל כיוון. עניתי לו , וחש צורך לשתף את כלל הקהילה, שאמנם יש המון פעולות לבצע, שלבים מורכבים יותר ופחות, איזורי טיסה מסוכנים יותר ופחות, אבל בכל רגע שהיה פנוי יותר, שמתי לב שבראשי מתנגן לו בלופ לחן אחד קבוע של פסוק. אינספור פעמים. מתחילתו ועד סופו.

במגילת אסתר מרדכי היהודי מבקש מאסתר המלכה לגשת אל המלך אחשוורוש (הפרסי, איראני) ולבקש ולהתחנן על עמה ועל מולדתה. אסתר מהססת בתחילה- ידוע שמי שיבוא אל המלך ללא שנקרא אחת דתו להמית. לבד מי שיושיט לו המלך את שרביט הזהב וחיה.

עונה לה מרדכי את המשפט הדרמטי- "כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת"

כך, בלופ אינסופי, התנגן לי בראש הפסוק הזה. לא בשם עצמי אני טס, אלא מכח ובשם משפחתי, קהילתי, עמי, ודורות על דורות שציפו לרגעים אלו בהם נכתבת שוב מגילת אסתר של ימינו. רגע לאומי, היסטורי , במימדים תנ"כיים.

קשה להסביר במילים את גודל הנס, הנוקאאוט , בבחינת "ה' יילחם לכם ואתם תחרישון", ומציאות הזוייה מול האוייב האיראני שרק פסוקי שירת הים יכולים לדמות לתיאור שלה.

הלב מתמלא בגאווה

תודה לכם קהילה יקרה. הרגשה מעולה להיות חלק. לראות ולהרגיש בכל רגע שאתה חלק מהיישוב הזה. והיישוב הזה איתך בכל צעד, שעל, או מייל במהלך הטיסה.

זה מתבטא בהודעות חיזוק ודאגה רבות עד שלא הצלחתי לענות לכולם… זה מתבטא במקרר מלא עוגות ודברים טובים שפגשתי כשחזרתי. זה מתבטא בלדעת שכולם פה חזקים בממ"דים ובמקלטים זמן רב ולהבין דרך מערכות ההתראה שעוד פעם צבע אדום בישוב על טילים שמטרתם בכלל בסיסי חיל האוויר שבסביבה. וזה מתבטא בתחושת שייכות אדירה, לעבור מעל הישוב בהנמכה עם מנוע ב"סרק" עם שאריות דלק אחרונות בדרך חזור ממזרח ומצפון. להציץ בחופה ולמלא את הריאות באוויר ואת הלב בגאווה- ממש פה אני גר.

המשימה לא תמה. גם במהלך השבועיים הללו המשיכו כולם להילחם בעזה. מרגש מאוד היה להמריא השבוע לטיסת הגנת שמי המדינה, ואחרי שעה וחצי בפיטרול מזרחית לים המלח בהגנה מפני כטבמים איראניים להיקרא לעזה לתקיפת מטרות בסיוע לתמרון, לנחות אחרי גיחה של שעתיים וחצי ולהתעדכן בחדשות הלילה על חילוץ גופות חטופים מעזה והשבתם לקבר ישראל.

המשימה לא תמה

המלחמה הזאת ארוכה ומרה, אך אנחנו זוכים בה לרגעים היסטוריים. סיפור מגילת אסתר בתנך התפרש על פני כ11 שנה, בינתיים מגילת אסתר של דורנו מואצת בזמן פחות מכך. בתפילה לקב"ה שימשיך לקצר לנו אותה עוד ועוד על התנהגות טובה.

ייקח עוד זמן רב עד שנבין את כל מהלכי ה' במלחמה הזאת. אבל כולנו זוכים לראות ולהכיר שעם הנצח שלנו לא מפחד מדרך ארוכה יום יום ושעה שעה, ארצנו ארץ נהדרת, ומדינת ישראל שלנו היא מעצמה!