בעת שבה גואים המתח והאיום, לצידה של תחושת הודיה עמוקה, מתחדד המתח ההיסטורי הרובץ על כתפיה של אומתינו.

נדמה כי איננו ניצבים אך מול סכנה צבאית, אלא מול מבחן רוחני של קומה לאומית: האמנם נדע לגלות בתוככי המערכה את עומק ייעודנו ואת שורש שליחותנו, או שמא ניגרר שוב אל שיח של הישרדות גרידא, נעדר תוכן פנימי. מתוך מציאות זו, חוזרת לפתע שאלה תלמודית עתיקה ונוקבת, המטלטלת לא רק את דמותו של יתרו אלא גם את דמותנו אנו: מה שמועה שמע ובא?

בסופה של הגמרא במסכת זבחים, דורשת הגמרא בסיפורו של יתרו הבא להסתופף יחד עם עמ"י. התורה מציינת כי יתרו שומע את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו, ונחלקו מהו הדבר שבשלו התעורר יתרו לשמוע ולבוא מה שלא עשו רבים אחרים? וכך מלמדת הגמרא:

"וישמע יתרו כהן מדין – מה שמועה שמע ובא ונתגייר? ר' יהושע אומר: מלחמת עמלק שמע, שהרי כתיב בצדו: ויחלש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב; ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא]… ר"א אומר: קריעת ים סוף שמע ובא".

שלושה מאורעות אם כן נמצאים בבסיס המחלוקת בטעם ליציאתו של יתרו מביתו אל המדבר אשר שם ישראל – מלחמת עמלק, מתן תורה וקריעת ים סוף.

מה מהשלושה שמע יתרו?

אחד מן ההסברים המקובלים למחלוקת זו נובע מהמחלוקת בסדר הכרונולוגי של האירועים, ולשון הפסוקים שרומזים לסדר מסוים (המתפרש בכמה אופנים) וקשר שבין האירועים השונים שבין היציאה ממצריים, מלחמת עמלק שנקראים קודם לכן, ומעמד הר סיני שנקרא מיד אחר כך.

נדמה לי שיש להוסיף יסוד מהותי השוזר את שלושת האירועים הללו, המביאים לידי ביטוי את סגולתם של ישראל באבחנתם האינהרנטית בייחודם מכל עם בהיותם ממלכת כהנים וגוי קדוש.

מלחמת עמלק, מלחמתו הראשונה של עם ישראל מיד עם צאתו מעבדות לחירות, מתגלה כמלחמה בעצם החידוש של היות אומה מתנהגת במלכותה על פי דבר ה' באמונה ובטחון, "כי עם קדוש אתה לה' אלוקיך". עם ישראל כאומה וחטיבה בעולם, מנכיחים שם ה' בעולם – כפי שמלמד מרן הראי"ה:

"ישראל מספרים תהלת ד', כח גבורה העליונה, במלא תפארת מעשיו בכל מקומות ממשלתו… והעם אשר ד' אלהיו יודע לספר כח מעשי ד', יודע לספר, שאלהי ישראל אלהי עולם הוא, בורא שמים וארץ ושהכל ברא לכבודו, וכבודו כבוד כל עולמים, חיי כל עולמים, וחקר כבודו כבוד. וידיעתו זאת היא תכונת רוחו, מורשת אבותיו והכרתו הפנימית, חודרת בו בכל לב ובכל נשמה, אחוזה, קשורה ודבוקה, בנעימת אמונתו, אמונת אומן, בבירור תולדתו, בנצחונותיו על כל, בסגולת קיומו ועמדתו נגד צריו הרבים, אשר המה כשלו ונפלו והוא קם והתעודד". 

הנס, התורה והמלחמה בעמלק

מעמד הר סיני ונתינת התורה חושפים אף הם את עוצמתה של תורת ה' הניתנת לעמו ומיד בשעת נתינתה כאיש אחד בלב אחד, מתרחש הפירוד – כשבאותה העת ממש ירדה שנאה לאומות העולם. מכאן שמו הר סיני. אף שביסודה הרי היא שייכת לכל באי עולם, להורות דרכי בני אדם, הרי שעוצם מעלתה מבטא את ההיות מעל הטבע, על כן כותב המהר"ל:

"האומה הישראלי, אשר בחר ה' יתברך לחלקו, הם הם נתיחדו בפעולות האלקיות, שהם מצות התורה, לפי מדריגת נפשם האלקית ". 

עמ"י מבאר המהר"ל זוכה ומרוצה בקבלת התורה, משום שהוא תואם את מעלת נפשם בהיותם מוכנים אל הפעולות האלוקיות.

ולבסוף, קריעת ים סוף, הנס השלישי המתואר בגמרא כסיבה אשר בשלה הגיע יתרו ממרחק על עם ישראל. קריעת ים סוף הינה גמר המלאכה של יציאת עם ישראל מארץ מצריים. היציאה המבדילה "לקחת לו גוי מקרב גוי במסת באתת ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדלים". המדרש מתאר שהיו ישראל במצרים כמו עובר במעי עימו הניתק ממנו ומתהווה מקרבו פנימה. קריעת ים סוף, אם כן, חותמת את תהליך ההבדלה, עמ"י מתהווה לעם, "בני בכורי ישראל".

נדמה כי בימינו אלה, של הוראת הקץ המגולה, מתלכדים הם שלושת המאורעות יחדיו. בעת מלחמת התקומה שבים ועולים לנגד עיני ראשיתה של מלחמה זו, מלחמה לה' בעמלק מדור דור, מלחמה בעת חג שמחת תורתנו, מלחמה שראשיתה צר, ואחריתה ישגה מאוד.

עתה, כאשר מתאמתת לנגד עינינו בשורת הניצחון, והמערכה הולכת ונשלמת — בכוח גבורתם של ישראל ובחסדי שמים, הולכת ומתבהרת עומק ההשגחה העליונה. תחילתה של המלחמה כשמתינו עודם לפנינו, אולם סופה, בדרך נס, בהופעה עליונה של נצח ישראל — בכילויו של הרשע הגדול ביותר שידע דורנו, ובשבירת חרבו של מי שקם לכלות את שם ישראל מתחת שמי ה'. נהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם; והפלא מתרחב: אומות העולם, שבתחילה עזבונו — שבות בסוף אחר זו, מצטרפות בגמגום אל המערכה, משלימות את מלאכתם של ישראל, ונושאות עיניהן אל העם אשר נשא את בשורתו גם בעת הסתר. "בית יעקב לכו ונלכה באור ה'".

ניסי הניסים בגאולה זו בזרועה נטויה באותות ובמופתים. תחת השבר הגדול, האבל הכבד, אשר לא נס ליחו גם לא בעת הזאת, יכולים וראויים אנו להינחם "פאר תחת אפר". תחת אשר "חורפו אויבך ה'", "חרפו עקבות משיחך", נתעלה קרנם של ישראל לכל באי עולם.

==

הרב נחל אלגד שוהם, הוא חוקר במכון התורני 'חי בהם', מחבר הספר 'להיות לגואל' – היסודות הציוניים בחסידות רוז'ין' בהוצאת הר ברכה.