המסתורין של המים – הרעיון כי למילים, מחשבות ורגשות יש השפעה פיזית על החומר, ובפרט על מים, עלה לתודעה הציבורית בעיקר באמצעות עבודתו של החוקר היפני מאסרו אמוטו (Masaru Emoto). אמוטו טען כי מים שנחשפים למסרים חיוביים (כמו "אהבה", "שלום" ו"תודה") יוצרים גבישי קרח בעלי צורות יפות ומורכבות, בעוד שמסרים שליליים (כמו "שנאה", "גועל" ו"פחד") מביאים ליצירת גבישים מעוותים או חסרי צורה.

בחינת הניסויים והמתודולוגיה

במסגרת ניסוייו, אמוטו ועוזריו פיתחו מתודולוגיה ייחודית שנועדה לבחון את ההשפעה הלא-קונבנציונלית הזו. הם חשפו דגימות מים מזוקקים ממקורות שונים למגוון רחב של "גירויים אנרגטיים". לדוגמה, הם הניחו בקבוקי מים על גבי ניירות עליהם נכתבו מילים ספציפיות בעשרות שפות, החל ממילות שבח וברכה ("תודה רבה", "שלום", "אושר") ועד מילים בעלות קונוטציה שלילית ואף אגרסיבית ("אני שונא אותך", "שטן", "מלחמה").

בנוסף, דגימות מים אחרות הושמעו למוזיקה ממגוון סגנונות – סימפוניות קלאסיות של מוצרט ובטהובן, דרך שירי עם מרחבי העולם, ועד קטעי רוק כבד או מוזיקת מטאל. בחלק מהניסויים, קבוצות של אנשים התכנסו סביב דגימות מים מסוימות ושלחו אליהן כוונות מרוכזות, תפילות ואף ביטויים של כעס או אהבה. הרעיון היה לבדוק האם "האנרגיה" שמשודרת למים משפיעה על מצבם הפנימי.

לאחר שלבי החשיפה הממושכים, המים הועברו לבקבוקונים קטנים והונחו במקפיא בטמפרטורה מדויקת למשך מספר שעות, במטרה לאפשר להם להתגבש בצורת גבישי קרח. בשלב הבא, המדענים של אמוטו בחרו את הגבישים שנוצרו, הוציאו אותם בעדינות וצילמו אותם תחת מיקרוסקופ רב עוצמה. התמונות שהציג אמוטו בספריו, כמו "המסרים מהמים", היו מדהימות וחד משמעיות לכאורה.

גבישי מים שנחשפו למילים כמו "אהבה ותודה" או למוזיקה קלאסית הופיעו כצורות משושים סימטריות, מורכבות ויפהפיות, לעיתים קרובות דומות לפתיתי שלג מושלמים. לעומת זאת, גבישים שנחשפו למילים כמו "שנאה" או למוזיקת מטאל, או לכאוס רגשי, הראו צורות מעוותות, שבורות, לא סימטריות, ובמקרים מסוימים כלל לא יצרו גביש בעל מבנה מוגדר. אמוטו פירש את התופעה כהוכחה לכך שלמים יש יכולת לקלוט, לאגור ולהגיב לרטטים אנרגטיים של תודעה, מחשבה ורגש, המשפיעים על מבנם המולקולרי.

דעת הקהילה המדעית

עם זאת, הקהילה המדעית אינה מקבלת את ממצאיו של אמוטו כראיה מדעית תקפה. הסיבות לכך נעוצות במספר כשלים מתודולוגיים וקריטריונים מדעיים שלא מולאו:

1. היעדר ביקורת עמיתים: הניסויים של אמוטו לא פורסמו בכתבי עת מדעיים שעוברים תהליך ביקורת קפדני על ידי מדענים אחרים בתחום.

2. חוסר בשקיפות וביכולת שכפול: הפרטים המדויקים של המתודולוגיה והבקרה בניסויים לא פורסמו באופן המאפשר לחוקרים אחרים לשחזר את הניסויים באופן עצמאי ולוודא את התוצאות.

3. הטיה אנושית וסובייקטיביות: בחירת "הגבישים היפים" לעומת "המכוערים" לצורך הצגה היא סובייקטיבית ועלולה להיות מושפעת מהטיה של החוקר. ישנם גורמים רבים המשפיעים על היווצרות גבישי קרח (כגון טמפרטורה, לחות, קצב הקפאה, טוהר המים ונוכחות זיהומים), ואין עדות לכך שמילים או כוונות משנים את הגורמים הפיזיקליים הללו.

לסיכום: תמיהה על קשר אפשרי

טענתו של מאסרו אמוטו, לפיה מילים ורגשות משפיעים על מבנה המים, עוררה עניין רב. התמונות שהציג, המציגות גבישי קרח המשתנים לכאורה בהתאם למסרים, מעלות תמיהה.

עם זאת, בבחינה מדעית, עולים סימני שאלה משמעותיים: חוסר בביקורת עמיתים, קשיי שכפול והאפשרות להטיה. האם ייתכן שקיים כאן מנגנון עדין שטרם פוענח, או שמא מדובר בהשפעה פסיכולוגית ולא פיזית? שאלת הקשר בין תודעה לחומר נותרת פתוחה, וממתינה אולי למחקרים עתידיים.