גאונים בלי מדליה – האנשים הגדולים שהאקדמיה שכחה. כשחושבים על פרסי נובל, מדמיינים את אלברט איינשטיין או מארי קירי עומדים על בימת הכבוד. אבל הרשימה הארוכה של מי ששינו את פני ההיסטוריה – ולא זכו בפרס, לא פחות מדהימה.

ג'ון פון נוימן, שהניח את היסודות למחשב המודרני, דונלד קנות׳, מהנדס שפיתח את השפה המתמטית של אלגוריתמים, סטיבן ששון שהמציא את המצלמה הדיגיטלית עוד ב־1975, סרגיי ברין ולארי פייג' – שייסדו והפכו את גוגל לשער המרכזי של הידע העולמי – כולם הותירו חותם עמוק על האנושות, אך נובל? אפילו לא קרוב.

כללים שמגבילים את החדשנות

למרות תרומתם האדירה, רבים מהם פעלו מחוץ לגבולות ההגדרה המסורתית של המדע. פרסי נובל מוענקים בפיזיקה, כימיה, רפואה, ספרות, שלום וכלכלה – אבל לא בהנדסה, לא במדעי המחשב, ולא בטכנולוגיה יישומית. התוצאה: תחומים שמעצבים את העולם המודרני פשוט אינם קיימים במפת ההוקרה של הפרס היוקרתי בעולם.

כשפרסים מפספסים את הרגע

הפרס לא מוענק לאחר מותו של מועמד, כך שחלוצים שנפטרו טרם ההכרה – כמו רוזלינד פרנקלין (מבנה ה-DNA) – נעלמים מההיסטוריה הרשמית. גם ההגבלה לשלושה זוכים בלבד בכל תחום מדי שנה, יוצרת דחיקה של שותפים מרכזיים.

הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש

עולם המחשוב כיום הפך כה חכם, שניתן להדפיס איברים שנפגמו כדוגמת אוזניים, עצמות ועוד, ולהשתיל אותם בבני אדם וחיות.

במאה שבה AI כותב מאמרים רפואיים, קוד פתוח מנהל את רשתות הבנקים, ורפואה מותאמת גנים יוצאת מהמעבדה – ייתכן שפרס נובל, בפורמטו הנוכחי, אינו מספיק. יותר ויותר חוקרים וקובעי מדיניות קוראים ליצירת פרס נובל חדש – לחדשנות טכנולוגית והנדסית.

האנשים הגדולים שהאקדמיה שכחה