כשמדברים על כדורגל ברזילאי, הראש רץ לסמבה, לשערים מרהיבים ולשמות כמו פלה, רונאלדו ורונאלדיניו. אבל בין כל הקסם הזה, יש שחקן אחד שהפך את ההגנה לאמנות התקפית – רוברטו קרלוס, "המגן השמאלי עם היכולת ההתקפית הטובה בהיסטוריה". היום הוא חוגג 52, וזה זמן טוב לקפוץ איתו לריקוד ברזילאי קצר.

רוברטו קרלוס נולד ב-1973 בסאו פאולו, והתחיל את דרכו כחלוץ ב’אוניאאו סאו ז’או’. מהר מאוד הוא גילה שהשמאל שלו נועד למשהו גדול יותר – עמדת המגן השמאלי. כבר בגיל 19 הוא זומן לנבחרת ברזיל. ב-1992 הושאל ל’אתלטיקו מיניירו’ למסע משחקים באירופה שהציג אותו לעולם. שנה אחרי, הוא חתם ב’פלמיירס’, שם זכה בשתי אליפויות והתחיל לבנות לעצמו שם.

ב-1995 הגיעה ההזדמנות האירופית: מועדון הפאר אינטר מילאנו שמה עליו יד. אבל שנה אחרי, חילוקי דעות עם המאמן רוי הודג’סון שלחו אותו הלאה. מי שזיהה את הפוטנציאל היה פאביו קאפלו, מאמן ריאל מדריד, ששלח את היו"ר לורנזו צאנז לחתום עליו במהירות הבזק. ב-1996, רוברטו קרלוס נחת במדריד – והשאר היסטוריה. ב-11 שנים בריאל, הוא הפך לאגדה.

רוברטו קרלוס זוכה בליגת האלופות ובמונדיאל

עם 584 הופעות, הוא שבר את שיא ההופעות של זר במועדון(ועבר את די ספטאנו). הוא זכה בשלוש ליגות אלופות – כולל תרומה ישירה לשער האייקוני של זידאן בגמר ליגת האלופות ב-2002 – וארבע אליפויות ספרד. השערים שלו? פצצות. בעיטות חופשיות במהירות של מעל 105 קמ”ש, כמו זו מול בילבאו ב-2003 שהבטיחה אליפות, או השער ב'קלאסיקו’ בקאמפ נואו שהביא ניצחון ראשון שם אחרי 20 שנה.

בסך הכל, 71 כיבושים – לא רע למגן. אחרי מדריד, ב-2007, הוא עבר לפנרבחצ’ה בטורקיה, אבל הקריירה שלו כבר האטה. בינתיים, עם נבחרת ברזיל הוא כבש את מונדיאל 2002, הגיע לגמר ב-1998 וסיים את דרכו ב-2006. ניסיון קאמבק ב-2010 לא צלח, והוא נפרד מהסלסאו.

זינדין זידאן, נהנה מהכישרון של רוברטו קרלוס | צילום: שאטרסטוקמ

ב-2010 חזר לברזיל, לקורינתיאנס, אבל איומים מאוהדים אחרי הדחה מה’ליברטדורס’ דחפו אותו לאירופה שוב – הפעם ל"אנז’י' הרוסית. שם הוא פרש ב-2012, ניסה לאמן קצת, ואז עבר לתפקיד ניהולי. ב-2013 הוא חזר לטורקיה כמאמן סיוואספור ואחר כך אקהיסאר, עד שב-2015 סיים את המסע בהודו עם דלהי דינמוס  שם גם שיחק שלושה משחקים.