השנה צום י"ז בתמוז מקבל הסתכלות חדשה, הקרע החברתי שהיה בעם ערב החורבן מפיע בכל המקורות כגורם המרכזי לשריפת בית המקדש.

לאור אירועי השבעה באוקטובר והמלחמה חילונים רבים בחרו לצום את הצום, שנחשב לצום פחות חמור מתשעה באב, אך הוא מסמל את תחילתה של החומה שנפרצה. ברשתות החברתיות שיתפו: "היום יותר מתמיד לא צריך להסביר מדוע צמים על חומה פרוצה".

את הסיבה למה הוא צם מתאר דוד שרז, יזם עסקי וחברתי, חילוני ליברל: "אני דוד שרז, יהודי חילוני מאז שנולדתי. והיום אני צם. בי"ז בתמוז הרומאים הבקיעו את חומת ירושלים והתחילו מסע הרס והרג של שלושה שבועות עד לתשעה באב – שריפת בית המקדש.

מה שפחות מוכר לנו זה שהמסורת היהודית מייחסת ליום הזה אירוע קשה אחר – משה רבנו יורד מהר סיני עם לוחות הברית, רואה את העם חוגג ומשתחווה לעגל – ושובר את הלוחות. כשלמדתי את הדברים האלה לא יכולתי להתעלם מהתחושה שהכל מוכר".

עוד הסביר שרז "שהטקסטים הקדומים האלה זועקים אלינו עכשיו. חורבן פנימי ושבירת בריתות, חילול של כל הקדוש – פשוט באים לידי ביטוי בחורבן החיצוני של המולדת. האסון מתחיל בפנים. הוא מתחיל כשמאבדים אחיזה ביסודות הקיום שלנו, מתרכזים בעצמנו ומחכים שמישהו אחר יתקן את מה שנשבר. אבותנו לא קבעו את הצום הזה סתם. הם ידעו טוב מאוד למה חייבים לחקוק את זיכרון החורבן בבשר".

כולנו רואים מה קורה כששוכחים. שוכחים כמה שביר, כמה לא מובן מאליו הקיום שלנו פה. כששוכחים את האחריות שלנו, כשמזניחים את הריבונות הפנימית שלנו על המדינה שלנו – אז גם הריבונות החיצונית מתפרקת.

אני קיבלתי על עצמי השנה לזכור מה זה חורבן. מה מביא אותו וכמה הוא נורא. את י"ז בתמוז אקדיש לכל אלה ששילמו את המחיר היקר מכל".

ולבסוף הוסיף בכאב ובקריאב לשינוי "החטופים ומשפחותיהם, המשפחות השכולות, הפצועים, המפונים, הלוחמים והלוחמות, בני ובנות הזוג. הם שילמו על ההתפרקות הפנימית של כולנו. אנחנו חייבים להם לפחות את הזיכרון. מתוך הזיכרון נוכל לתקן. להשבע שלעולם לא נקרע את העם הזה שוב. שלא נסלח ולא נבליג לחוסר אחריות, למריחה ול"יהיה בסדר". להלחם כמו אריות על המדינה הזאת עוד כשיש ברירה. לקחת אחריות על כל המקולקל ולדאוג לכך שהמדרון לחורבן, אותו התחלנו. ייעצר כאן".