אבינועם הרש

פעמים, המורכבות והאתגר עם הילדים שלנו הוא הרבה פשוט ובעיקר קשור אלינו. נרצה – נשנה את ההתנהגות שלנו ונשפיע עליהם בהתאם. לא נרצה ונגלה שזה בעצם לא כזה חשוב לנו – נמשיך בהתנהגות שלנו כרגיל

כשאנחנו חושבים על הרף של הבת מצווה של הבת שלנו, אנחנו גם חושבים על ההורים שאין להם את אותם משאבים ואפשרויות להרים עבור הבת שלהם את אותו אירוע

אל תפחדו מלהביט בעצמכם במראה כי אתם כל הזמן מתקדמים. כל הזמן בעלייה. כובשים עוד מידה ועוד שטח ועוד חלק באישיות שלכם

מה נרצה שהם ייקחו איתם הלאה מצד תפיסת העולם כאשר הם שומעים ורואים חטוף אחר חטוף שחזרו מהמקומות הנמוכים ביותר בעולם? האפלים והקודרים ביותר? להלן שלוש נקודות לשיחה שיעזרו לכם בתיווך העניין

יום כיפור הגיע… זה הזמן לתפוס את הילדים לשיחה, להסתכל להם בעיניים ולהגיד להם שבטוח שבמשך השנה האחרונה היו כל מיני מצבים בהם התגובות שלנו לא היו ממש מדויקות ולכן… לכן אנחנו מבקשים מהם באמת ובתמים… סליחה

אי אפשר להתעלם מכך שבניגוד לשבת רגילה שמסתיימת אחרי 25 שעות, כאן ישנו עוד יום של ביחד שיכול להוות אתגר ולהקשות על ההורים 'לדגמן' את החינוך והערכים שהם רוצים שילדיהם ילכו לפיו

שאלתי את האבא: "מה שבאמת חשוב לך זה בעצם להשתמש בילד שלך בתור כלי להמשכיות המסורת המפוארת של קימה לסליחות של המשפחה שלך"

בואו נעצור רגע ונזכור שיש לנו כאן בקהילה תושבים יקרים שפשוט אין להם והם ממש לא מתכוונים לפנות אלינו. כי זה שאין להם מספיק כסף לא אומר שאין להם כבוד…

הנה ארבע נקודות שייתנו לכם כלים מעשיים ויעזרו לכם וילדים המתבגרים שלכם להפוך את החופש הגדול למקפצה של צמיחה אישיותית

אתה יודע מה אומרים: יש שלושה דברים שאי אפשר לברוח מהם: מלאך המוות, מס הכנסה והחופש הגדול". "עד כדי כך?" שאלתי אותו. "כן, עד כדי כך". "מה קרה? למה זה כל כך מפריע לך?" לא הבנתי מה בדיוק יושב עליו

בזמן שתלמידים רבים מקבלים מכתבי דחייה מישיבות אליהן היו מועמדים, תלמיד שדווקא כן התקבל לישיבה בה היה מעוניין, שיגר לראשיה מכתב דחייה: "אחפש מקום שבו תלמידים הם יותר מסך ציוניהם"

בתמונה רואים שהוא מחייך קצת. לא בכוח. לא בשביל משהו או מישהו. הנה לך, חשבתי, תמונה של בן חורין אמיתי! אדם שחי את החיים שהאמין בהם. מנותק לחלוטין בשדה הפתוח ממכלאת 'המה יגידו/כמה לייקים/טוקבקים אקבל/'?