יש אנשים שנכנסים לשנה החדשה עם רשימת משאלות: בריאות. פרנסה. הצלחה. שקט. ויש מי שנכנסים אליה עם בקשה אחת שמסתתרת מתחת לכל שאר הבקשות: הלוואי שהשנה כבר לא אהיה לבד.
למבקשי הזוגיות יש לפעמים לוח שנה פרטי משלהם. כל חג מזכיר עוד שנה שעברה. כל חתונה של חברים גורמת ללב לשמוח באמת, אבל גם להתכווץ קצת בפנים. כל "בקרוב אצלך" יכול להישמע כמו ברכה, אבל לפעמים הוא נוחת בדיוק במקום הכואב.
ולכן, אולי אחת הברכות החשובות ביותר שכדאי לאחל לעצמכם השנה היא בכלל לא למצוא מיד את האדם הנכון אלא למצוא מחדש את המבט הנכון על עצמכם.
מה זה אומר? להסתכל על עצמכם ביותר חמלה.
פחות לשאול "מה לא בסדר איתי?", ויותר לזכור שאין שום פגם באדם רק מפני שהסיפור שלו עדיין לא הגיע לפרק שהוא חיכה לו. פחות למדוד את החיים לפי מה שכבר קרה לאחרים, ויותר להאמין שגם הדרך שלכם ראויה לכבוד.
כי בואו, בדידות יכולה לחנוק: בדידות יכולה להיכנס בדלת דווקא בלילות השקטים, בארוחות משפחתיות, בשבתות ארוכות או ברגע שבו אין למי לשלוח הודעה קטנה בסוף יום. אסור לזלזל בכאב הזה. אבל גם אסור לתת לו להפוך להיות המספר היחיד של הסיפור.
השנה, נסו לדבר אל עצמכם בשפה אחרת: שפה של עין טובה.
לראות את החברים שיש. את הדרך שעשיתם. את הכוחות שגיליתם. את היכולת לאהוב, גם אם עדיין לא הגיע האדם שיקבל את כל האהבה הזאת מקרוב. להאמין שהחיים אינם "בהמתנה" עד החתונה. אתם חיים עכשיו. צומחים עכשיו. משמעותיים עכשיו.
וחשיבה חיובית איננה הבטחה קסומה שאם רק תחייכו מספיק, הזיווג יופיע מחר בבוקר. חשיבה חיובית היא משהו עמוק יותר. היא הבחירה לא לתת לייאוש לנהל את הבית הפנימי שלכם.
להשאיר חלון פתוח לאפשרות שטוב עוד יכול להגיע. שהשנה הזאת יכולה להפתיע אתכם. שהלב, גם אחרי אכזבות, עדיין יודע להיפתח.
אז לקראת השנה החדשה, לצד התפילות, ההשתדלות והבקשות, תאחלו לעצמכם גם להיות קצת יותר עדינים עם האדם שאתם פוגשים בכל בוקר במראה. אולי דווקא משם מתחילה שנה טובה באמת.
