עולם הרווקים והרווקות

רגע לפני שאתם מסננים: על אנושיות, גוסטינג ועולם הדייטים

שתיקת האלחוט. ההודעה שמושקעת ומוקלדת בלב רועד, נשארת על 'וי כחול' מיותם שמנקר את העיניים, או גרוע מכך,  החסימה הפתאומית. איך הגענו למצב שבו אנחנו כל כך מפחדים מאי נעימות קלה, מתשובה שלילית מכבדת, עד שאנחנו מעדיפים לרמוס את הכבוד הבסיסי של האדם השני?

הסיוט של הרווקים
הסיוט של הרווקים | צילום: שאטרסטוק

זה לא סוד שהעולם שלנו הפך למהיר, מהיר מדי: אנחנו רוצים את הכל כאן ועכשיו. הכל זמין בקליק, הכל מדפדף הלאה.

ואיכשהו, המהירות הזו זלגה גם לתוך אחד המקומות הכי עדינים ופגיעים בנפש האנושית שלנו: עולם הדייטים, ובמיוחד בביצה המגזרית.

אנחנו יושבים בבית קפה, שותים את ההפוך שלנו או חולקים איזה רול סושי, בוחנים את האדם שמולנו מבעד לרשימת מכולת בלתי נגמרת של ציפיות ודרישות, ולפעמים שוכחים פרט אחד קטן וקריטי:

יושב מולנו בן אדם. נשמה. לב פועם. לא מוצר על מדף בסופרמרקט של החיים. ואז מגיע השלב שאחרי. נפרדנו כידידים? לפעמים אפילו זה לא.

הדייט לא צלח? לא הרגשתם את ה'קליק' המיוחל שכולם מדברים עליו? זה לגיטימי לגמרי. אי אפשר לאהוב או להתאים לכולם. אבל כאן נכנסת לתמונה תופעה שהפכה למכת מדינה של ממש: ה'גוסטינג'. ההיעלמות הרועמת.

שתיקת האלחוט. ההודעה שמושקעת ומוקלדת בלב רועד, נשארת על 'וי כחול' מיותם שמנקר את העיניים, או גרוע מכך,  החסימה הפתאומית. איך הגענו למצב שבו אנחנו כל כך מפחדים מאי נעימות קלה, מתשובה שלילית מכבדת, עד שאנחנו מעדיפים לרמוס את הכבוד הבסיסי של האדם השני?

מתי הפכנו את ההתעלמות לנורמה חברתית שאפשר להחליק עליה? בכובע השני שלי כאנשי חינוך, אנחנו משקיעים כל כך הרבה מאמץ בילדים ובנוער.

אנחנו בונים תוכניות, מעבירים סדנאות נגד שיימינג, נלחמים על אקלים חברתי בריא ודורשים מהם לא להשאיר אף אחד מחוץ למעגל.

אבל מה איתנו, המבוגרים? הרי עולם הפגישות הוא זירת ההתרחשות החברתית שלנו. כשאנחנו עושים גוסטינג, אנחנו בעצם עושים חרם של אדם אחד.

אנחנו מוחקים את הקיום של מישהו רק כי הוא לא מתאים בדיוק לתוכניות שלנו. הפגיעה הזו צורבת לא פחות מכל עלבון פומבי.

אנחנו חייבים לעצור ולהבין: הדרך שבה אנחנו מסיימים קשר קצר או אפילו פגישה בודדת, מעידה עלינו, על המידות שלנו ועל עבודת הנפש שלנו, הרבה יותר מאשר על הצד השני.

בואו נשנה את הפריזמה שדרכה אנחנו בוחנים את הדברים.

גם הפגישה הכי פחות מוצלחת הופכת למדרגה שאפשר לטפס עלי

אנחנו רגילים לחשוב על דייטים כעל 'אמצעי' מייגע, סוג של סדרת ראיונות עבודה מתישה, שלבי סינון בדרך למטרה הגדולה, הבלעדית והקדושה: החתונה והזוגיות המיוחלת.

אבל מה אם נסתכל על הדייטים כמטרה חשובה בפני עצמה? כן, שמעתם נכון.

עצם היציאה, המפגש הבלתי אמצעי עם אדם חדש ששונה מאיתנו, הניסיון להקשיב באמת, לצאת מאזור הנוחות שלנו, לנהל שיחה עמוקה ופתוחה, כל אלה הם כלי עבודה מדהימים לצמיחה אישית.

כל דייט, גם כזה שברור מהרגע הראשון שלא יוביל לשום מקום רומנטי או מתחת לחופה, הוא הזדמנות מטורפת לצמיחה.

זו הזדמנות ללמוד על עצמנו: מה אנחנו באמת מחפשים? ממה אנחנו פוחדים? איך אנחנו מתקשרים את הרגשות שלנו? איך אנחנו מגיבים לאכזבה או לחוסר התאמה?

כשאנחנו מבינים שעולם הדייטים הוא למעשה בית ספר ענק ומתמשך לתיקון המידות, למודעות עצמית, להכלה ולאנושיות בסיסית, פתאום כל פגישה מקבלת ערך סגולי.

גם הפגישה הכי פחות מוצלחת הופכת למדרגה שאפשר לטפס עליה.

אז בפעם הבאה שאתם יוצאים, או בפעם הבאה שאתם מגיעים למסקנה שצריך להגיד "זה לא מתאים", תזכרו קודם כל את האנושיות. תשלחו הודעה יפה ומכבדת.

אם נפגשתם יותר מפעם אחת, תרימו טלפון.

אל תהיו פחדנים. תגידו מילה טובה על הזמן וההשקעה, תאחלו הצלחה מכל הלב. אל תפחדו לגלות רגישות.

עולם הדייטים לא נגזר עליו להיות שדה קרב קר, מנוכר וציני. הוא יכול וצריך להיות מרחב של גדילה, התפתחות, כבוד הדדי, וכן, גם של המון תקווה. כי בסופו של יום, עוד הרבה לפני שאנחנו מחפשים בן או בת זוג לחיים, אנחנו צריכים לעמוד מול המראה ולוודא שאנחנו בעצמנו נשארנו בני אדם.

סרוגים premium

המהדורה המובחרת!

הטבת השקה מיוחדת:

במקום 39 בחודש עכשיו ב 0

תגובות