הנה מה שלא סיפרו לכם על הגורם הראשון להצלחה בדייטים

אתמול בערב ההורים של ידידה שלי, מחנכת בממ"ד יסודי בירושלים, חגגו 57 שנות נישואים.

"ואתה יודע מה הכי מטורף בכל הסיפור הזה?" היא שאלה אותי מבלי לחכות לתשובה: "שבחיים לא הייתי מכירה היום את אמא שלי לאבא שלי. אבל בחיים!!!"

"מה זאת אומרת?" לא הבנתי.

 אמא שלי אש. אבא שלי מים

כאילו הרגע היא סיפרה לי שהם חוגגים שנות נישואים, אבל בואו, כולנו יודעים שלחגוג שנות נישואים זה לא כזה עניין כאשר שני הצדדים רוצים להרוג אחד את השני. כלומר אם נעשה עכשיו סקר, כנראה שלא כל הזוגות חיים בלאבי דאבי ומחליטים להישאר מכל הסיבות הלא נכונות שבעולם, עצוב כמו שזה נשמע.

"אני מתכוונת," היא הסבירה, "שהם ממש שונים באופי. אמא שלי אש. אבא שלי מים. היום זה לא היה עובר בכלל. לא מכירה מישהו אחד שהיה חושב להכיר ביניהם. אבל אם הזמן והחיים והמאורעות, הם פשוט נצרפו אחד בתוך השני עד כדי כך שאמא שלי אמרה לי שהיא לא רואה את עצמה חיה יום אחד אחרי שאבא שלי ימות. ממש ככה."

השיחה איתה מהבוקר ממשיכה ללוות אותי.

חשבתי לעצמי שאם יש משהו אחד שהחיים לימדו אותי על כל התהפוכות שלהם, זה שבאמת אשכרה מלאכים יש בשמיים. אבל לגמרי.

ואנחנו?

אנחנו בני אדם.
אנחנו נופלים.
ונחבטים.
ונמעכים.
ואוכלים חצץ.
ויורקים דם.
ומתפלשים בעפר.
ובסוף, בסוף כמו עוף החול אנחנו משתוקקים ומתפללים להתנער ולקום מחדש.

אבל אם נחשוב על זה, אז יש בעצם שני דברים שבלעדיהם אין כלום ושום דבר:

הראשון - נכונות להשתנות. והשני - מודעות.

ובלי אחד מהדברים הללו, שום קשר לא יוכל להצליח ולשרוד.

תאמינו לי שאני יודע על מה אני מדבר. לא התחתנתי בגיל 18.

ואם יש משפט שאיך שהוא נאמר אני יודע שהקשר, שהדייט, שמערכת היחסים הזו נידונה לכישלון לפני שהיא התחילה בכלל, זה המשפט:

"אבל ככה אני. וזהו."

כלומר ההכרזה הרשמית הזו שבעצם אין לנו שום צורך בצמיחה או ביכולת לכייל את עצמנו מחדש.

שאין לנו שום צורך במיומנות הזו של החישוב מסלול מחדש וכמו איזה ווייז מקולקל, כבר אין חיבור ללוויין והבן אדם מתהלך לו במרחב מבלי שום רצון או נכונות אמיתית לעשות שינוי.

וזה עצוב.  זה באמת עצוב.

כי אדם יכול להיות גם בחור צעיר שבטוח שהוא הוא השמש, ואין לו באמת שום צורך להקשיב ולהשתנות ולשפר את עצמו ולצמוח ותכלס, הבן אדם הזה מת.

שמעתם?

מת. 

לגמרי. 

בלי דופק.

כאילו הוא חי. 

הוא ממש עומד מולנו והוא חי. 

ולפעמים הוא גם לבוש יפה. 

חולצה של 'גאנט' שווה כזו ושעון יוקרתי והכול. 

אבל עם מבט כבוי בעיניים.

ואחרי עשרות שנים בביצה ומאות שיחות עם רווקים ורווקות, הבנתי שוואלה, אחד מהדברים שיותר מעכבים להתחתן זו חוסר המיומנות הזו להבין שאתה יכול להשתנות.

שלא תבינו לא נכון. 

אני לא בא לבקר כאן מישהו.

באמת.

כאילו מי אני?

רק על עצמי לספר ידעתי.

אבל כשאדם ניגש למערכת יחסים, ככה החיים לימדו אותי, הוא ניגש מתוך ידיעה ברורה שהוא חייב להיות מוכן לעשות שינוי בחיים שלו.

שהוא יכול. 

דחוף!

ברור שיש גם המון אנשים שעושים שינוי ומוכנים לעשות שינוי והם עדיין רווקים.

עזבו אותי ממשפטים של חכמת הדמיקולו בשנקל. 

באמת.

אבל בכל זאת יש איזו נקודה שבלעדיה אי אפשר, פשוט אי אפשר ואם אתה לא תגיע עניו למערכת היחסים.

ואם אתה לא תגיע בראש מורכן ותהיה עקשן ובטוח שכל העולם סובב מסביבך.

טוב, אז אתה כבר יודע איך זה ייגמר.

ושוב תצטרכו להאמין לי גם בקטע הזה.

הייתי בטוח שפיצחתי את המטריקס. 

שאני מעל לחוקים.

ואז הגיעו החיים ואיתם התובנות שנחצבו בסלע.

אז בפעם הבאה שאתם יוצאים לדייט, והבחורה או הבחור אומרים לכם ומשתפים אתכם במה חשוב להם באמת בחיים.

בחייאת, תעצרו רגע וקודם כל תראו איפה זה תופס אתכם ואם אתם בכלל יכולים להשתנות ולעבוד על המידות שלכם

אם אתם יכולים לצמוח ולהבין מה דורש בכם תיקון

אם אתם יכולים עדיין לראות את הענווה הזו, הצניעות הזועקת הזו שבוערת בתוככם פנימה ושואגת לכם שבלי ליווי ועבודת המידות והטמעת המודעות שבוע אחרי שבוע אין לכם באמת סיכוי אמיתי להשתנות.

אני לא אומר שאם תעשו את זה תתחתנו. 

ברור שלא.

הפסקתי לספור את כמות הבחורות המקסימות, המשכילות, המודעות עד כדי כאב ושנראות מיליון דולר ועדיין מחפשות.

ולא פחות חשוב מההשתדלות הזו של השינוי אלו התפילות וכן, גם עניין הגורל, אחרת באמת שאי אפשר להסביר את כמות הרווקות והרווקים המדהימות והמדהימים שעדיין מחפשים.

כאילו בגלל זה, בדיוק בגלל זה קם המיזם שלנו של 'מרימים את השמיים' על יותר מ6200 חברי הקהילה המקסימים שלנו.

ובכל זאת אחרי עשרות שנים נדמה לי ואני כותב את זה בענווה גדולה שזו הדרך.

ואם כבר יצאתם לדייט וממש בא לכם לסיים אותו ולוודא הריגה:

פשוט תכריזו שאתם.

אתם כבר לא הולכים להשתנות.

וזהו.

אבל אם בא לכם בכל זאת לבדוק היתכנות, 

תבואו פתוחים

תבואו בצניעות

ואל תתעסקו בכמה הצד השני יבוא לקראתכם אלא בכמה אתם יכולים לבוא לקראתו. איך אמר הענק שבענקים, הרב אליהו דסלר זצ"ל את המשפט הכי גדול אבר בתולדות הזוגיות: "יותר ממה שהנתינה באה בעקבות האהבה, האהבה באה בעקבות הנתינה".

ומי שהבין את זה הבין הכול. ומי שלא - לא.