יש שלב שבו הרווקות מפסיקה להיות רק סטטוס אישי: היא מתחילה להיכנס פנימה. לאט לאט. אחרי עוד דייט שלא התקדם. ועוד אחד. ועוד הודעה מנומסת של "היה לי נחמד, אבל אני לא מרגישה שזה מתאים".
בהתחלה ממשיכים הלאה. אחר כך מתחילים לשאול שאלות. ואחרי מספיק פעמים, השאלה כבר אינה "למה זה לא הסתדר?" אלא: "אולי משהו בי פשוט לא מספיק טוב?"
וזה המקום שבו מתחילה הבעיה האמיתית: שמעתי על רווקים ורווקות שיצאו למאות דייטים. לא עשרים. לא חמישים. מאות. תחשבו רגע מה זה אומר: שוב ושוב לפתוח את הלב. שוב ושוב לנסות להרשים. שוב ושוב להמתין לתשובה. ושוב ושוב לגלות שמישהו אחר החליט שלא. אחרי רצף כזה, גם אדם חזק מאוד עלול להתחיל להישחק.
והשחיקה הזו לא נשארת רק בבית: היא מגיעה יחד איתו לדייט הבא. וכאן נכנס מושג שרבים בעולם הזוגיות כמעט לא מדברים עליו: שיווק עצמי. שמעתם? שיווק. אבל ממש.
המילה הזאת אולי צורמת כשמדברים על אהבה, אבל היא חשובה. מאוד. לא כי בן אדם הוא מוצר. ולא כי דייט צריך להפוך למצגת מכירות. אלא משום שבכל מפגש אנושי אנחנו מציגים את עצמנו: אנחנו מעבירים מסר, גם בלי להתכוון. מסר שעובר דרך שפת הגוף.דרך הטון. דרך הסיפורים שאנחנו בוחרים לספר. דרך מידת ההתלהבות שלנו מהחיים של עצמנו.
ופה בדיוק נכנס החוסן המנטלי: כי אדם שכבר משוכנע שאין בו מספיק ערך, מתקשה מאוד לגרום לאחר לראות את הערך שיש בו. מחקרים מתחום המכירות מצאו קשר בין תחושת מסוגלות עצמית לבין ביצועים. במילים פשוטות: אדם שמאמין ביכולת שלו לבצע פעולה מסוימת, נוטה לפעול אחרת מאדם שמראש מצפה להיכשל.
ועכשיו תעבירו את זה לעולם הדייטים: אדם שנכנס לפגישה כשהוא חושב: "בטח גם היא תגיד לי לא", כבר מגיע אחרת. הוא יותר דרוך. יותר בוחן. פחות משוחרר. פחות סקרן. פחות זורם. ויודעים מה? לפעמים גם פחות מצחיק, פחות חי ופחות הוא עצמו.
ואולי הדבר הכי חשוב שמבקשי זוגיות צריכים לזכור הוא שהדייט הבא לא אמור לקבוע כמה אתם שווים. ממש לא. הוא רק אמור לבדוק אם יש כאן התאמה. זה הכול.
לא כל "לא" הוא כתב אישום, לא כל חוסר חיבור הוא הוכחה שמשהו בכם לא בסדר, ולא כל דחייה צריכה להפוך לעוד לבנה בקיר שבניתם נגד עצמכם. בואו, זה לגמרי נכון שאחרי שנים של חיפוש קל להתחיל לראות בעיקר את מה שלא הסתדר, את מה שחסר, את כל הפעמים שבהן לא בחרו בכם.
אבל יודעים מה, דווקא שם צריך לעצור ולהיזכר במה כן יש: איזה לב אתם מביאים. איזו חברות. איזו נאמנות. איזה עומק. איזה בית אפשר לבנות איתכם. כי דייט אינו ראיון עבודה, ואתם לא מגיעים אליו כדי להתחנן שמישהו יאשר שאתם ראויים לאהבה.
דייט זה המקום שבו אתם מגיעים כדי לפגוש, להכיר, להתרשם וכן, גם כדי לבחור. וכשהעמדה הזאת משתנה, משהו בכל המפגש משתנה יחד איתה.
ובסוף, אולי האתגר הגדול אחרי כל כך הרבה "לא" אינו למצוא סוף סוף מישהו שיגיד לכם "כן". בסוף האתגר הוא להגיע לדייט הבא כשאתם כבר לא זקוקים ל"כן" שלו כדי לדעת מי אתם: לחזור להאמין בעצמכם, ואחרי שתאמינו בעצמכם, תוכלי לאפשר באמת לאדם שמולכם פשוט לראות את מה שכבר קיים שם. וזה כל ההבדל.
==
אבינועם הרש הוא מחנך ומגיש פינת החינוך ב'כאן מורשת'. עוסק בקאוצ'ינג וחוסן מנטלי, מייסד קהילת מבקשי הזוגיות 'מרימים את השמיים' ועורך התוכן לשעבר בעמותת 'ישפה'.
מעניין ומחכים ממש תודה!!