דעות

אפשר לשמוח. הניסוי נכשל. הניסיון הנבזה להפוך את ישראל למדינה פוסט ציונית, או כזו שלפחות מכירה בפוסט ציונות כלגיטימית – כמעט צלח, אך קו אדום שהציבור היהודי והציוני כבר לא היה מוכן לקבל

נפתלי ואיילת ואישי ימין מוכשרים שנואי נתניהו – כמו גדעון סער וזאב אלקין – יכולים וצריכים להיות כאן יחד עם סמוטריץ' ובן גביר ואורית סטרוק. אחרי האיבה והפירוד שזרעתם זה יהיה קשה מאוד אבל אפשרי

המורים אינם נמנים על מקבלי השכר הגבוה במשק, אבל ברמה הערכית הם מצויים בעשירון העליון. שר החינוך הבא צריך לדאוג לשכר המורים, אך לא פחות מכך- לביצור הקומה הבאה, הקומה הערכית

שבעים וחמש שנים חלפו מאז החרפה שהמיטו על המדינה שבדרך "המוסדות העליונים" ביחסם לאצ"ל וללח"י, מאז רק חלה החמרה בשיטות הפעולה של השמאל כנגד הימין. על מה הבחירות האלה?

"אני אגיד לכם משהו, שאולי יהיה לא נעים לשמוע, אבל כל קשר מתחיל באינטרס. אין קשר שלא מתחיל באינטרס. זה מה שהניע את הזוגיות שלכם, האינטרס שכל אחד מצא בשני

אלו בחירות חמישיות בשלוש וחצי שנים, מי שקורא את הכותרות על הבחירות ועל העליה בתחלואת הקורונה, יכול לחטוף דה ז'ה וו מסחרר במיוחד, כאילו אנחנו בלופ אין סופי. ואולי זה בדיוק מה שקורה

הרב אביעד גדות על סערת כוס המים למתן כהנא: לא חשתי כלפיו שום שנאה אלא דווקא חמלה על כך שהידרדר. מלכודת דבש-הסיסמאות כמו "אחדות", "אהבת חינם", "דרך ארץ קדמה לתורה", ושאר ערכים כלליים, הכשירו את שיא ההונאה, הרשע, והשנאה מצד הממשלה שנפלה

קמפיין הבחירות נמצא מעבר לפינה, ונראה שהפעם המטרה הראשית תהיה לנסות למנוע מהמחנה השני לנצח. הדרך תהיה סוערת וקשה, כאשר בסוף התהליך ייתכן שנשוב לאותה הנקודה בדיוק

האם מפלגות הימין צריכות לשמוח מהבחירות או לנסות בכל כוחן להקים ממשלה חלופית? מי המפסידים והמנצחים הברורים בכל המהלכים האלה? טור דעה:

רק הבוקר נחרד בני גנץ מהמחשבה שהכנסת תפוזר לפני שהספיק לבחור רמטכ"ל חדש, מה שיכניס את הצבא לחוסר וודאות. יש לו שבוע להחליט אם הוא הולך למהלך שיימנע את הבחירות, אבל יחזיר את נתניהו למשרד ראש הממשלה

ההחלטה שלא להעביר כוס מים לשר, על רקע אידיאולוגי, או כאקט של התרסה, זו עוד חציית קו. מי שרוצה להשתמש בחרם כמחאה, שידע שיש לנשק הזה מחיר. מחיר הרסני, שלא בטוח שהוא שווה

בשנים האחרונות נדמה שבציונות הדתית יש ערכים שונים שהפכו להיות "ערכים עליונים", ערכים שמבטלים את כל הערכים האחרים במידה והם מתנגשים איתם. זוהי יציאה מאיזון ופרופורציה, וזה מצב לא בריא

השבוע הייתה לי קושיה למה ערביי ישראל לא נופלים ביחד עם כל אחיהם במרחב הערבי? את התשובה קיבלתי השבת כשהתארחתי בחברון

בסיעת הציונות הדתית יודעים לשלוח תגובה על כל אירוע תקשורתי. דווקא המתקפה של הרב הראשי על חברם לסיעה איתמר בן גביר נתקלת בשתיקה רועמת. לח"כים יש בעיה להגיב גם מבחינת הנושא וגם מבחינת הנשוא

גם בימינו באים סוכני אשליות ומוכרים לנו אשליות מתוקות. קל להיסחף אחריהם, קל ומסוכן. כולנו זוכרים את אנשי אקדמיה שסיפרו לכולם כי אם ניתן את רמת הגולן לסורים נקבל שלום היסטורי

התפקידים שהם החזיקו בכנסת, הקשר האמיתי למגזר והמחיר האישי הכבד: כשמנסים להבין מדוע דווקא עידית סילמן וניר אורבך בחרו לפרוש מהקואליציה, חייבים לעבור למימד הפסיכולוגי

הכוח שהותיר סגן השר בידיו, מטיל עליו אחריות גדולה לפרוע את ההתחייבות שהעניק לדאוג למינויים של רבני ערים. לאחר שהיטיב את תנאיהם, והעלה את שכרם, ראוי כעת שידאג למינויים בפועל

עם פטירתו של א"ב יהושע, אנחנו צריך להתפלל לסיומה של תפיסת העולם הציונית החילונית. אם תפיסת העולם הזאת לא תחדול מלהתקיים בקרוב יש סכנה גדולה מאוד לזהות היהודית של עמנו

משונה לדבר על כסף בהקשר רוחני. הדחף ללמוד ולהעמיק לא מתיישב עם עיסוק גשמי בשורות תקציב. אבל כדי לתקן את המצב בו את מוקדי קבלת ההחלטות מאיישים 90% גברים צריך גם שכר

כמות ההשמצות שספגה ממשלת בנט סביב הפגיעה ביהדות יכולה למלא מדפים שלמים בספרייה, אך להשמיץ זו לא חכמה. החכמה היא לעשות, לתעל ביקורת לעשייה חיובית