דעות

"אני מרגישה שנמאס לי כבר, אני לא באמת מסוגלת להתמודד עם המציאות הזו. אני ברמת מודעות גבוהה, אני יודעת שזה לא טוב ולמרות זאת אני פשוט לא מצליחה להפסיק עם זה"

זו שעתה של הכרעה ערכית לא רק למדינה, אלא אף לשומרי תורה ומצוות, אנשי שמאל וימין כאחד: האם אנו בוחרים בתורה המעקשת דרכיה או בתורה שנתיבותיה שלום, בתורה של  נקמה או בתורת צדק

חיכיתי כשבועיים לראות האם אלו שמיהרו להשמיץ את הרב טאו בעקבות הראיון עם נחמה, ימהרו גם להתנצל בעקבות הראיון הנוסף שלה. משלא כך קרה החלטתי להתייחס לסוגיה

אחד השקרים המסוכנים ביותר הוא רעיון ה'הסלמה' שהצבא וראשי המדינה, גם הימניים שבהם, שבויים בו. הניסיון מלמד שבדיוק ההפך הוא הנכון. כשאנחנו מורידים פרופיל הם מגבירים את הרצחנות וכשאנחנו מכים בהם הם עסוקים בלהסתתר

כשעסוקים בעיקר בהריסת בתי מחבלים וגירוש תומכי טרור וכיוב', מצמצמים את גודל השעה והמסרים הראויים להישמע ומגדילים את חוסר האונים

החוק הישראלי מבקש למסד ולבסס נורמה באופן שמחייב את כולנו באופן שוויוני ומשפיע לטובה על כולנו כחברה. המפעל האדיר של הרמב"ם ביקש לעשות את אותו הדבר בדיוק. אם היו נבחרי הציבור שלנו מפנימים את המסלול שהוא מתווה לחוזרים בתשובה היו נחסכים מאיתנו הרבה כאבי לב ומחלוקות

במקום "ברית הייעוד" הקשה מאוד להשגה בימים אלו, תעלה ותבוא "ברית הדרך" המבקשת לשרטט את האופן שבו אנו מנהלים את המחלוקת ונפגשים אחד עם השני. מפגש מייצר ריכוך, וריכוך מייצר קרבה, וקרבה מייצרת הבנה ואחריות של כולם על הביחד שלנו.

בהפגנות הקודמות ראיתי דתיים פה ושם, אבל לא היינו מאורגנים כקבוצה. אתמול זה היה אחרת. צעדנו יחד מאות דתיים מכל רחבי הארץ. תקענו בשופרות ואחזנו בשלטים: "דתיים. ציונים. דמוקרטים". אבל האם עוד מעט, כשהשבתות יתארכו, לדתיים עדיין יהיה מקום במחאה?

רבה של העיר צפת הרב שמואל אליהו, פרסם הבוקר מאמר בערבית המזהיר את ערביי ישראל והפלסטינים מביצוע פיגועים במדינת ישראל: "הפעם יושבים בממשלה אנשים שלא מפחדים"

כלפי חוץ נתניהו משדר שהרפורמה המשפטית תעבור, אך גם הוא מבין שיהיה קשה לבטל את הביקורת של בכירי הכלכלנים. כעת הזמן להסכים ליוזמת הנשיא הרצוג ולחתור להסכמה רחבה

כשראיתי את יריב לוין מציג את הרפורמה שלו, דמות דיוקנו של איניגו מונטויה עלתה לנגד עיני: אדם שפגעו בו וחושב בטעות שנקמה תביא מזור לכאביו. הוא צודק שהמערכת המשפטית צברה כוח עודף, אבל הפתרון שהוא מציע רק מחריף את הבעיה ומחליף עוול אחד בעוול אחר

ביום שדרעי יתמנה לשר, אם יתמנה, אני אהיה שם. לא אתן לו לצאת מביתו. אשבות שם. כמה זמן שיידרש. אהיה שם כדי להישאר, לוודא שיש סיכוי לתיקון המדרון המוסרי החלקלק שדרעי מוביל את המדינה אליה, ואת החילול השם לעיני ישראל והעולם

איך ייתכן שמפעל ההצלה של תנועות הנוער הציוניות-חלוציות בהונגריה, שהצילה רבבות יהודיים, לא זכה להיות חלק מאתוס הגבורה של תקופת השואה ומההנצחה והזיכרון הלאומי והבינלאומי של השואה?

כמה טוב שאין משפחה נורמלית. כשיש חיים – יש דרמות, יש שריטות, יש התמודדויות, ויש גם סדרות מצוינות. אז בפעם הבאה שאתם שומעים על משהו שאתם בשוק ממנו, תזכרו שאנחנו רואים בד"כ את הוויטרינות, שעשויות על פי רוב מזכוכית. וזכוכית, כמו שצ'ארלי צ'אפלין הוכיח – נוטה להישבר

הפגישות הליליות, החיזוק למתגייסים החרדים והנשיקה שמלווה אותו: במלאת השלושים לפטירתו של הרב חיים דרוקמן זצ"ל, אהרון גרנות מספר על דמותו בטור מיוחד

"היא כל הזמן עצבנית עליי, גם כשהיא רגועה אני מרגיש שהיא עצבנית עליי, והכי גרוע שהיא בכלל לא מוכנה לשמוע את הצד שלי אף פעם. אני עושה כל מה שהיא מבקשת שאעשה לבית, הרבה יותר מגברים אחרים שאני מכיר"

הרב יואל בן נון מגיב לדבריו של הרב שלמה אבינר, לפיהן המנהג לשיר ולנגן בתפילת ההלל הוא ממקור נוצרי: "שירת ההלל איננה תפילה אלא שירה בציבור, ודווקא היא מתאימה מעצם טבעה לשירה ונגינה"

בימי חול, בשבתות ובימים טובים, התקבצו סביבו כל מיני יהודים, בהם הרבה חלכאים ונדכאים, שבורי לב ומיוסרים, גם כאלה שמרגישים עצמם "מיותרים"

הרב שלמה אבינר נשאל מה דעתו של תפילת הלל בליווי כלי נגינה ושירים, ונתן 14 סיבות למה הדבר אסור: "יש להתפלל מתוך חרדת קודש ולא מתוך הנאה מוזיקלית"

ניהול מגמתי של בג"ץ, חוסר הבנה של הדרג המקצועי ואג'נדה פוליטית המתעלמת מהעובדות יצרו מצב בלתי נסבל ביו"ש, כחלק מתמונה עגומה של תפקוד הרשות המבצעת בישראל