לפני כשבועיים התפרסם סרטון של נחמה תאנה בו היא האשימה את הרב טאו שהוא צאצא של מנגלה הנאצי. סרטון זה הוכיח שתלונותיה על הרב טאו אינן ריאליות. חיכיתי כשבועיים לראות האם אותם רבנים ורבניות שתמכו בה חזרו בהם או התנצלו על דבריהם. מאחר ולא כך קרה, החלטתי להתייחס לעניין.

שלשת החדשים האחרונים חשפו התנהגות תמוהה מאד אצל מספר רבנים ורבניות מהציבור הדתי לאומי. התחושה היא שהציבור קצת הוטעה על ידם. הסרטון האחרון של נחמה לא טומן בחובו ראיה חדשה. מצבה הנפשי היה ידוע מלכתחילה לכל מי שהכיר אותה, והיו מספר אנשים שאף אמרו זאת ברבים כדי לדחות את תלונותיה. לאור הבנה זו, צריך כעת להריץ את הסרט מהתחלה ולבחון את התנהלותם של אותם רבנים ורבניות.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב אבינר על נחמה תאנה

יש להקדים כמה הנחות יסוד: 1. זכותו של כל אדם להתלונן על כל אדם אחר בבית דין או בית משפט או בכל גוף מוסמך לכך.

2. אין זכות לאף אדם לפרסם ברבים את טענותיו ולגרור את הזולת למשפט שדה, בו הציבור ודעת הקהל הם השופט. אין זכות להאשים אדם ברבים בטרם הוכחה אשמתו, משום שעצם הפרסום כבר פוגע בו ומהווה ענישה בטרם נחרץ הדין. בהלכה זה נקרא 'לשון הרע' ו'הוצאת שם רע', ולהבדיל אחת העילות להוצאת 'צו איסור פרסום' היא שמירה על שמו הטוב של הנתבע טרם הוכחה אשמתו.

3. רק לבית הדין, למשטרה, לבית המשפט או לגופים מוסמכים אחרים, יש את הזכות לפרסם מקרה בשביל תועלת הענין (לאחר שהם הגיעו למסקנה שהדבר נצרך).

4. גם אדם הלוקה בנפשו רשאי לשטוח את טענותיו במשטרה או בבית דין, ודבריו יכולים להוות עילה לבדיקת הטענות. יחד עם זאת, יש לקחת בערבון מוגבל את דבריו של מי שמתקשה להבחין בין מציאות לדמיון. ודאי שאין אפשרות להכריע רק על פי דבריו משום שדבריו אינם אמינים דיים.

5. אין שום אפשרות להכריע בריב בין שני אנשים מבלי לשמוע את שני הצדדים ואת טענותיהם. אדם שמכיר רק צד אחד של סיפור כלשהו וודאי שאינו יכול להכריע מי צודק.

לאחר שנחמה פרסמה את תלונותיה בפייסבוק, היו מספר רבנים ורבניות שמיהרו לכתוב ולהתייחס לנושא ברשות הרבים: בראיונות רדיו, בכתיבה לאתרי אינטרט, ובאתרי חדשות בטלויזיה. יש מהם שאמרו שיש לחקור את הנושא ויש מהם שחרצו דין וקבעו שהרב אשם. התנהגותם מעוררת כמה וכמה שאלות קשות, שיש לתת אליהן את הדעת.

נתחיל מאותם רבנים ורבניות, שאמרו שיש לחקור את הנושא למרות שלהם עצמם אין כלים להכריע בו.

ראשית, הם לא הסבירו מדוע הם בכלל מדברים על נושא זה ברבים כל עוד לא התבררה אמיתות הסיפור? מדוע הם מגדילים את הפרסום של האשמה חמורה כנגד אדם כשר, מבלי שהם מכירים את פרטי האירוע? בנוסף, הם כתבו שיש לחקור אך בין כך זה מה שקרה. הרי אף אחד לא מנע מנחמה ללכת למשטרה או לפורום תקנה, אז מה בעצם התועלת בדבריהם? בכלל, לא ברורה המטרה אותה הם רצו להשיג בפנייתם לכלל הציבור בישראל כאשר מדובר בסיפור שטרם נחקר והתברר.

הם גם לא הסבירו מדוע מבחינה הלכתית אין בפרסום זה משום לשון הרע או הוצאת שם רע. הקושיה החמורה בעיניי היא, מדוע אותם רבנים ורבניות ששמעו את טענותיה של נחמה, לא סיפרו לציבור שיש לה התמודדות נפשית? זהו נתון קריטי כשמדובר באדם שמתלונן. אחד מהשניים: או שהם ידעו זאת והסתירו זאת מהציבור בכוונה, או שהם לא זיהו זאת, וזה אומר שאין להם כלים לשמוע עדות של אדם.

חלקם כתבו שהחברה צריכה לעמוד לצד החלש. אבל הם לא הסבירו למה? הרי לפי התורה, אין חלש וחזק, עשיר או עני, כשמדובר בדין. יש צודק ולא צודק, יש אשם או לא אשם. מדוע הם הכניסו מושגים שלא רלונטיים מבחינה הלכתית? מדוע הם החליפו את עקרונות התורה בעקרון הפרוגרסיבי שהחלש תמיד צודק?

כעת נתקדם לאותם אלו שחרצו כבר את דינו של הרב טאו. רבנים ורבניות שנהגו בצורה בלתי מוסרית בעליל, ועד כה לא חזרו בהם. רבנים ורבניות שאמרו שהרב טאו אשם בוודאות, ובכך פעלו בניגוד לכללי התורה.

כיצד רבנים ורבניות, מגיעים להחלטה שאדם אשם מבלי שנערך בירור רציני, מבלי שמיעת שני הצדדים, ומבלי ששום גורם מקצועי לא בחן את המקרה? האם יש לאותם רבנים ורבניות רוח הקודש? איך יכול להיות שאדם שמגדיר את עצמו כרב או רבנית, יחרצו דין כאשר הם לא עשו את התהליך שהתורה מחייבת בכדי לחרוץ דין (שמיעת עדויות, שמיעת צד שני, מינוי דיינים מומחים לכך ועוד)?

חלקם אף המציאו קריטריונים חדשים, שלא לפי ההלכה, כדי לחרוץ דין. למשל, עצם העובדה שהמתלוננת מדברת בפנים גלויות ומוקפת בבני משפחתה – זו הוכחה מספקת מבחינתם לצדקת דבריה. אין לזה שום מקור בהלכה (גם לא בדין הפלילי) ולא ברור כיצד רבנים או רבניות פועלים במנוגד לתורה.

חלק מהם טענו שעצם השתיקה של הרב טאו היא עצמה הוכחה שיש דברים בגו. אולם אין באמת שום מקור הלכתי המחייב אדם לענות על תלונות נגדו מחוץ לבית דין. כלומר הם המציאו עקרון משפטי חדש שלא מובא כלל בהלכה.

חלק מהם טענו שיש להאמין לנחמה למרות ההתמודדות הנפשית שלה. דבר זה נוגד את ההלכה והם לא הסבירו מדוע הם הכריעו כך. בנוסף, כאשר נחמה טענה שהרב טאו נאצי ורצח הרבה אנשים, פתאום הם כבר לא אומרים שהיא נאמנת ושיש להתיחס במלא הרצינות לדבריה. מדוע?

בקיצור, כאשר מסתכלים על התנהלותם של אותם רבנים ורבניות, מתקשים מאד למצוא צידוק הלכתי ואפילו מוסרי לתגובה שלהם. רבנים ורבניות שרובם המוחלט לא למדו דיינות ולא שמשו כדיינים, מכריעים ופוסקים בדיני נפשות, ללא שום הסמכה לכך. לא רק זה, אצל חלקם נדמה שהרגש המוסרי האישי מהווה קריטריון לאמת ולמוסר, ולא דיני הראיות לפי התורה. ואצל אחרים נדמה שערכים פרוגרסיביים מהווים אצלם תחליף לעקרונות התורה.

גם העובדה שרוב הרבנים והרבניות הללו, באים מארגוני 'צהר' ו'בית הלל' מעלה תהיות רבות. ראשית, ארגונים אלו 'נוגעים בדבר' כשמדובר ברב טאו, משום שהם מתנגדים לדרכו כבר שנים רבות. האם לא היה ראוי שמי שיוביל את המאבק הזה יהיו אנשים ניטרליים? שנית, מדוע רוב רבני הציונות הדתית ובעיקר הגדולים שבהם, לא נוטלים חלק בפרשה זו? האם אותם רבנים ורבניות חכמים יותר או בקיאים יותר בתורה, מכל שאר הרבנים?

ככל שמתבוננים בדרך הפעולה של אותם רבנים ורבניות, נדמה שהם טעו ובגדול. טעותם לא רק במסקנה אליה הם הגיעו, אלא בדרך עצמה. כעת שטעותם התגלתה ברבים מן הראוי היה שהם יודו בטעות, שיקחו אחריות ויתנצלו בפני מי שנפגע מהם. הם לא רק פגעו ברב טאו וביחס של הציבור לגדולי הדור. בעיני הם פגעו גם בנחמה. חלקם, שידעו מן הסתם על מצבה הנפשי, לא חסו עליה ועודדו אותה להיות במרכז הבמה, מבלי שהיא כנראה מבינה מה היא עושה. חישבו על ילדיה, שהיו שמחים לשמור בצנעה את מצבה הנפשי של אמם, וכעת אין אחד בארץ שלא מכיר את סיפורה.

מה עוד אני למד מהסיפור? שמסתבר שאותם רבנים ורבניות הם גם בני אדם, כמונו. גם הם טועים, גם הם עלולים להיות מושפעים מערכים תרבותיים זרים, גם הם עלולים לפעול מתוך נגיעות אישיות, ובעיקר גם הם יכולים לטעות. גם מי שמדבר על אתיקה, מוסר וצדק – יכול לפעול בצורה לא אתית, מוסרית וצודקת. גם מי שדורש לשמוע את זעקת הדל, יכול לאטום אזניו מפני עוול שנעשה לאנשים אחרים. גם מי שנלחם נגד פגיעות יכול למצא את עצמו בתפקיד הפוגע.

כציבור, כדאי לנהוג במשנה זהירות ולדרוש שבסוגיות מעין אלו יעסקו גדולי הדור. רבנים, דיינים, חוקרים מקצועיים, ואנשים המוכשרים לכך, כדי שלא תצא תקלה תחת ידם.

=======

הרב איתן קופמן הוא חבר בתנועת 'תודעת זהות'