בתיק בג"ץ 3303/20 התובעים בסיוע תנועת שלום עכשיו, דרשו מבית המשפט שיורה למדינה לוותר על הקמת שכונה מהותית באפרת, שכונת העיטם, האמורה להפוך את הישוב לעיר. טענות רבות הועלו על ידי החבורה התובעת, ללא קשר חוקי או מעשי לגבעה.

בתום דיון ארוך ולפני כיבוי אורות, הגניב השופט פוגלמן "הצעה" לממשלה, שתשקול להעניק חלקה קטנה לרש"פ. הממשלה, ללא היסוס מיהרה להציעה חלקה קטנה שנדחתה על ידי התובעים שרצו את כל הגבעה. הניצחון וההפסד היו חלק מהצגה, שהרי המטרה האמיתית הייתה יצירת תקדים בו המדינה חייבת לחשב בכל תב"ע מתוכננת מכאן והלאה חלוקה לגורמים שאינם ישראליים.

לבד מתקדים מסוכן זה, הצליחו בית המשפט ותנועת שלום עכשיו לעכב את בניין השכונה ואגב כך גרמו לעליית מחירי הדיור.

בתביעה, ת"א 30935-03-22 שהוגשה על ידי משפחת עייאש, משפחה מטורקיה שהגיעה לפה עם השלטון העותומני לפני כ-150 שנים, טענו התובעים כי עצים שנטעו וחלק ניכר מצפון שכונת הדגן שייכים לסבא של העותר. חבילת הניירות המרשימה שצירף התובע חיפתה על העובדה שמיקום החלקה המצוינת בניירת היה בלב שטח בית לחם ולא בכל מקום קרוב לשכונת העיטם או המדרונות הצפוניים שלה.

חוסר הניירת או ההצדקה החוקית לא הפריעה לבני משפחת עייאש לגזול אדמות של אתר מורשת ולבנות בצורה בלתי חוקית בית. ועדת קרקעות אפרת סיפקה לצוות ההגנה חומר אקטואלי שהוכנס לכתב ההגנה בתביעה הקנטרנית הזו, שכל תכליתה הייתה שיטת "מצליח", עיכוב בפיתוח ובהגדרת השטח כארכאולוגי.

צילומי אוויר של האזור סביבו הוגשה העתירה (צילום: ועדת קרקעות אפרת)

התביעה כמו עוד אלפי תביעות המונחות לפתחו של בית המשפט, פוגשת חמלה, רוחב לב וגמישות לפלסטינים והמיעוט הערבי מחד, מול הפגנה מוחצנת של חוסר הבנה ו/או אטימות לצד של מדינת ישראל ואזרחיה. כאשר בית המשפט הפך את עצמו ללב הרשות המבצעת וכל דבר קטן כגדול מגיע לשולחנם, קריסה תפעולית של הרשות המבצעת הוא פועל יוצא טבעי, שאחריה, עלייה חדה בעבריינות ומעשי טרור, המסכנות את המדינה.

הרש"פ והמפעילים שלה באירופה מכירים את המערכת המשפטית הישראלית. הם מגבירים לחץ על ידי היצף בניה רחבת ממדים באין מפריע, למרות הצווים האוסרים עליהם לעשות כן.

עומס המשימות, חוסר העשייה של מערכת הביטחון והמנהל יצרו בעיה בטחונית ומדינית קשה למדינת ישראל. שר הביטחון גנץ לשעבר, בהתעלמו מאלפי בקשותינו, יצר גולם הקם כעת על יוצרו. המחדל התפיסתי הזה מכה גם בראיה מוניציפלית.

העובדות מראות כי בניה לא חוקית מתבצעת לאורך כל הגזרה אפילו על שטח מוניציפלי "כחול" החל משנת 2010. קוצר הראיה של רביבי, וההימנעות מתגובה אגרסיבית, נובע מהערכות מוטעות, שקשור, בין היתר להזרמת מידע לא מדויק של מערכת הביטחון.

התוצאה העגומה היא כ-140 מבנים לא חוקיים, חלקם ממוקמים בהתרסה, על ציר היציאה הצפוני של אפרת, מה שמונע לעת עתה את הרחבת הכביש והתאמתו לעיר בת כ 50,000 תושבים, עם אתרי תיירות ומורשת המושכים קהל רב נוסף.

(צילום: ועדת קרקעות אפרת)

אם חפצי חיים אנחנו, עלינו להגביל את התערבות בית המשפט בניהול המדינה ולכנס אותו למשבצת המכובדת השמורה לו.

תפקיד בית המשפט העליון הוא להגן על זכויות האזרח הישראלי מעריצות שלטונית. זו איננה התמונה נכון להיום. במשך עשרות שנים זכויותינו נרמסו, בין נציגים שהפנו אלינו עורף לבין שלטון בית משפט שרירותי, שחבר על פי העניין לרמיסת זכויותינו.

בחרנו נציגות מאוד ברורה עם אג'נדה ברורה כשמש בצהרים. יש לנו תביעה מנבחרינו להוציא לפועל באור השמש המחטא את השינוי המיוחל, מוקדם ככל הניתן, כי מיצינו את ההמתנה המנומסת שלנו.

גדעון מרגלית, יו"ר ועדת קרקעות אפרת, חבר בפורום ועדת קרקעות בגוש עציון.