יש קו מחבר בין הדרישה של הממשלה להחתים את כל האמנים על מסמך שבו הם מתחייבים לשמור על שמה הטוב של המדינה כתנאי לקבלת תקציבים, ובין הכוונה לייבש את תאגיד השידור הציבורי ולהעביר את התקציבים למקור אחר, מגוון יותר עלק.

אפשר לנחש שאת כספי התקציב נוכל למצוא תוך זמן לא רב בערוץ 14, הערוץ הכי לא מגוון בטלוויזיה, בעבר כבר דאגו לשנות את החוק כדי לאפשר לערוץ 14 לשדר חדשות, ויש להניח שיחוקקו חוק נוסף שיאפשר להעביר תקציבי מדינה לערוץ 14 המסחרי. אם יש חוק המגביל את הממשלה, אין דבר, בהינף יד משנים אותו. חשוב לזכור, אלה לא תקציבים של הממשלה. זה הכסף של כולנו. חובת הממשלה לנהוג בו בזהירות, לא באדנות.

אבל הממשלה הזאת מסמנת בכל דרך אפשרית שהיא לא מעוניינת במגוון קולות, היא לא רוצה מגבלות לכוח, ובעיקר היא לא רוצה שיבקרו אותה, לא השופטים ולא הקולנוענים; יישארו רק תשדירי תעמולה של שרת ההסברה גלית דיסטאל אטבריאן וסרטי תדמית שיספרו כמה הכל פה נפלא, ואיזו ממשלה נהדרת יש לנו.

אני רוצה לבקש מכל מדבררי הממשלה למיניהם: הפסיקו בבקשה עם השקר הזה, שהעם בחר בהפיכה השלטונית. לא לכך התקבל מנדט מהציבור. בשום תעמולת בחירות של הליכוד לא נאמר כי בכוונתם לבטל את כוחו של בית המשפט. לפני הבחירות הם דיברו בעיקר על הצורך למשול. ובכן, תמשלו. מי מפריע לכם?

ביישוב שקד שבצפון השומרון רק מחכים למשילות שלכם. בחודשיים האחרונים היו שם חמישה מקרי ירי. איתמר בן גביר שלפני הבחירות היה ודאי מקים שם מאהל, מנופף באקדח וצועק איפה המשילות. כשר לביטחון לאומי, הוא נאלץ ללמוד שקל לצעוק, אבל קשה יותר לעשות. במקום לדאוג לתושבי שקד, הוא מוצא מטרות חדשות לעשות עליהן סיבוב, כשהפעם השב"כ על הכוונת. בן גביר מעוניין שהשב"כ יתנגד לדרישתו להתערב בפשיעה הלא-לאומנית בארץ, כדי שיוכל להציגו כשמאלני, דבר שכמובן אין לו קשר למציאות.

מפגינים נגד הממשלה בתל אביב, אמש (צילום: תומר נויברג, פלאש 90)

נראה שהוא חושב שהוא עדיין עוסק בתעמולת בחירות. כדאי שיבין שהבחירות הסתיימו, הוא השר, ובאחריותו לטפל במשילות שהרבה לדבר עליה.

אל דאגה, ככל שהממשלה תמשיך לחטוא בחטא ההיבריס, כך היא מקרבת את קיצה במו ידיה. הרי אילו היו מסתפקים בשינויים משמעותיים והגיוניים, שמגבילים את כוחו של בית המשפט ומגוונים את השופטים, אך עדיין שומרים על איזונים ובלמים בין הרשות המחוקקת והשופטת, לא היתה התנגדות ציבורית כה גורפת, ולא היו יוצאים המונים לרחובות.

אבל התיאבון גדול, ויריב לוין ושמחה רוטמן מתקוטטים ביניהם מי יביא רעיונות קיצוניים יותר שיפגעו בבית המשפט ויחלישו אותו. בתחרות הזאת אין מנצחים. כולנו מפסידים.

התיקונים שצריך לבצע במערכת המשפט – בהסכמה

לו היו ניגשים למשימה בזהירות המתבקשת ובדיאלוג רחב ככל האפשר, היו יכולים להוביל לשינוי מוסכם ונחוץ. הרי גם מי שרוצים לשמר את כוחו חייבים להודות שיש בעיות במצב הקיים. לא סביר שלאורך כל השנים רק בודדים מבין שופטי העליון היו ממוצא מזרחי. הצדק צריך לא רק להיעשות אלא גם להיראות. לעניין הזה יש חלק בפגיעה של אמון הציבור בבית המשפט.

לכן אני מציעה שבוועדה לבחירת שופטים יהיה איזון בין כוחה של הממשלה לכוחם של השופטים המכהנים, ולשני הצדדים יהיה מספר זהה של נציגים. כך לא תהיה ברירה, הם יהיו חייבים להידבר, להתפשר ולאזן בין הרצונות השונים. יש להניח שכך גם יווצר גיוון רב יותר בין השופטים.

בעיה נוספת הדורשת תיקון: לא טוב שהרשות השופטת תהיה מעל הרשות המחוקקת. שתי הרשויות צריכות להיות שוות בכוחן ומאזנות זו את זו. לכן אני תומכת בכך שרק ברוב של שבעה מבין אחד עשר שופטים יוכל בית המשפט לפסול חוקים ובכך שפסקת התגברות תהיה ברוב של 70 חברי כנסת. כך לא תהיה רשות הגוברת על רעותה. אבל בינתיים, בזמן שאתם קוראים שורות אלה, שמחה רוטמן ויריב לוין ממשיכים לדהור לחקיקה, והידברות אין.

יריב לוין ושמחה רוטמן, ארכיון (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

אין לנו ברירה. כל המתנגדים מימין ומשמאל מתבקשים לצאת מהבתים, להצטרף להפגנות ולהשמיע את קולם. רק התנגדות ציבורית גורפת תוכל לעצור את המהלך.

המהפכה שאנו מנסים להציל את המדינה מפניה, תוכננה בפורום קהלת. שם ישבו במשך שנים ותכננו אחד לאחד את הצעדים המבוצעים כיום. מתאים יותר לכנות את הפורום הזה "פורום איכה". הוא עלול חלילה וחס להוביל אותנו לחורבן.

עלינו להקים פורום מקביל, אפשר לקרוא לו "פורום אסתר". לכשיצליח לבטל את הגזירה הרעה, נעבור מאפלה לאורה, מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב.ביום שאחרי, לא נשכח שיש צורך בשינויים בבית המשפט, אך הפעם נעשה זאת בזהירות, באחריות ובהסכמה ציבורית רחבה.

הכותבת היא מנהלת לשעבר של תיכון דמוקרטי, יהודי-פלורליסטי, כיום מלווה מנהלי בתי ספר, מורה למחשבת ישראל ומטפלת ב-Li.c.b.t. בוגרת האולפנא בכפר-פינס ומדרשת לינדנבאום.