"Hello. My name is Inigo Montoya. You killed my father. Prepare to die"

המילים הללו מוכרות לכל חובבי הסרט "הנסיכה הקסומה". לאלו שאינם מכירים, תקציר העלילה: אביו של איניגו נרצח בחרב בידי הרוזן רוגן בעל שש האצבעות. איניגו הופך את הנקמה ברוזן רוגן לתכלית חייו ולשם כך הוא מכשיר את עצמו להיות אומן הסיף הטוב בעולם.

במשך שנים רבות הוא מדמיין את המפגש עם הרוצח ומשנן לעצמו את המשפט שיאמר לו כשייפגשו: שלום! שמי הוא איניגו מונטויה, הרגת את אבי, היכון למות!

כשראיתי את יריב לוין מציג את הרפורמה שלו, דמות דיוקנו של איניגו מונטויה עלתה לנגד עיני: אדם שפגעו בו וחושב בטעות שנקמה תביא מזור לכאביו.

לוין צודק בכך שהמערכת המשפטית צברה כוח עודף על חשבונן של רשויות אחרות, פגעה בעקרון הפרדת הרשויות ובעקבות כך החלישה את הדמוקרטיה הישראלית. אבל יחד עם זאת הפתרון שהוא מציע רק מחריף את הבעיה מפני שהוא מחליף עוול אחד בעוול אחר.

הענקת כוח עודף לרשות המבצעת, כלומר לממשלה, שכבר שולטת בפועל בכנסת, שגם תמנה את השופטים, גם תמנה את היועצים המשפטיים וגם תוכל ברוב של 61 חברי כנסת לכפוף את בית המשפט לרצונה (מלבד במקרה שבו כל שופטי בג"ץ שנבחרו על ידי הממשלה יפסלו חוק) תחליש את הדמוקרטיה הישראלית ותפגע באהובתנו המשותפת, מדינת ישראל.

בנוסף, לא בטוח שהכוח המוגזם שצברה הרשות השופטת על חשבונן של הרשות המבצעת והרשות השופטת הוא הבעיה המרכזית של מערכת המשפטית. פעמים רבות מדי ההליך המשפטי מתאפיין בדקדקנות טהרנית המובילה לסחבת בלתי נגמרת, רחמנות על האכזרים וההתאכזרות לרחמנים ומתן יתרון משמעותי למי שהפרוטה מצויה בכיסו. "האזרח הקטן" לא מרגיש שהוא יכול לסמוך על המערכת שתעמוד לימינו בעת הצורך.

שופטי בג"ץ בדיון על פסילת דרעי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

לא ברור האם וכיצד השר לוין מתכוון לטפל בבעיות אלו. אז מה לעשות? בדומה לאיניגו מונטויה, הצלחה מחייבת שיתופי פעולה גם עם כאלו שלא נראים במבט ראשון כשותפים טבעיים.

יש לאמץ מחר בבוקר את מתווה נזרי (פסילת חוקים על ידי בג"ץ רק ברוב של שני שלישים, התגברות של הכנסת על פסילת חוקים ברוב של 65 ח"כים, לחזק את מעורבות השרים במינוי יועצים משפטיים של המשרדים שלהם ומתן אפשרות על העברת יועץ משפטי מתפקידו במקרי קיצון, צמצום השימוש בעילת הסבירות בידי בג"ץ, צמצום כוח השופטים בוועדה למינוי שופטים מבלי לאפשר לנציגי הממשלה רוב), שמשקף איזון ראוי בין הרשויות וחיזוק הדמוקרטיה.

לכך יש לשקול הוספה של הקמת גוף ביקורת על הפרקליטות ופיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה. במקביל יש לבנות תוכנית עבודה שתהפוך את ההליך המשפטי ליעיל יותר והוגן יותר.

הפרקליטות תימדד (לא רק) באחוז ההרשעות אלא בעיקר במשך הזמן הממוצע לקבלת החלטה. השופטים ייבחנו (לא רק) באיכות ובאורך של פסקי הדין שלהם אלא בעיקר במשך הדיונים והזמן הנדרש לכתיבת פסק הדין.

בסופה של הרפורמה משך הזמן הנדרש מרגע הפנייה לקבלת הסעד המשפטי ועד לקבלת פסק דין יתקצר באופן משמעותי והעלות של ניהול הליך משפטי תהיה הרבה יותר נמוכה. אם מאמינים שיכולים לקלקל נאמין שיכולים לתקן.

הכותב: הרב דוקטור אליעזר שריאל, מכללת תל חי.