דעות

אתמול הפילה הממשלה את הצעת החוק לאיזוק אלקטרוני למניעת אלימות במשפחה ודבר אחד ברור הבנתי מזה – החיים שלנו הרבה פחות חשובים מהמשחקים הפוליטיים

הצעדה בבני ברק הובילה לזעם של מפגינים רבים על מטה המחאה שבחר להפגין מול אזרחים חרדים. גם ב’מחנה הממלכתי’ הכריזו כי לא ישתתפו בצעדה ועסוקים בבניית ציר מול החרדים על בסיס המשוואה של פשרה ברפורמה בתמורה להסדרת נושא הגיוס

אני בעד מדינת ישראל למרות המהפך הדיקטטורי. אמשיך לעודד את ילדי לסכן את חייהם בהגנה על מדינת ישראל ולהתגייס לסיירות. אמשיך לאהוב את המדינה תחת שלטון הבג"צוקרטיה // מאמר

כמנהלת בית ספר הייתי רגילה לנאום מול מאות אנשים. גם בהפגנות בהן השתתפתי כבר הזדמן לי לנאום פה ושם. אבל אין הדבר דומה. הייתי בטוחה שאתמלא חרדה מגודל המעמד. אך ברגע שנעמדתי מול הקהל והתחלתי לדבר הרגשתי התעלות הנפש. אם תרמתי את חלקי הצנוע במניעת מלחמת אחים, דיינו // פסית שיח

קפקא בגאוניותו המחיש לנו כיצד נתן ליצור חזות חיצונית של משפט המרוקנת מכל מרכיב אמיתי של משפט ומותירה רק אוסף אפיזודות קפקאיות. את מה שעולל קפקא למשפט, יכולים אחרים לעולל לדמוקרטיה

עיקר הנקודה זה להבין טוב טוב טוב, שהבועה הזאת שבה הייתי שהוא נותן לי יוקר בזה שאני בלעדית אצלו, יותר מהעבודה שלו יותר מהתחביב שלו זה היה יוקר בועתי ודמיוני

כנס הבוגרים היה יכול להיות אירוע ממש נחמד, לפגוש חברים ששנים לא ראית, להתרפק על המסכתות שלמדתם בצוותא, להעלות חוויות נוסטלגיות. אבל כשאתה מבין שמטרת הכנס היא לרתום אותך לקמפיין, ההתרגשות מתפוגגת

תהיתי הרבה אם היה נכון להתערב להם בריב ברכבת, או לשתוק, כי תכל׳ס זה לא ענייני. נדמה לי שאני שמח על ההחלטה הספונטנית, או על הטורט שבקע ממני. ערבות הדדית, היא ערך, וערבות והתערבות זו כמעט אותה מילה. צריך להיות עירני, לפקוח עיניים ואוזניים, מתי זה מרגיש נכון

תשובתו של אהרן ברק הייתה, שהיהודים הם הרוב במדינה ובידם הכוח, ולכן 'אנחנו' צריכים להגן על זכויות של מיעוטים חלשים, כלומר, על זכותם של יישובים דתיים או ערביים לשמור על אופיים המיוחד

קמה ממשלה ברוב מובהק אך כרעתם מול הלוחמה הפסיכולוגית בתקשורת וברחובות, נפלתם בשוחה שכרו לכם, צלילה עמוקה לגזלייטינג של חמלה וממלכתיות מניפולטיבית מבית היוצר של השמאל הישראלי

יש כאן ממש דת. דת שעומדת מול תורת ישראל. דת שמנסה להחליף אותה. דת שחסידיה יוצאים למלחמת דת למען אמונתם. והדת הזו קנאית. קנאית מאוד. היא יכולה לשרוף את המדינה כולה למען אמונתה

בעוד שעבור חלק מהציבור הדתי ההתנתקות מגוש הקטיף פגעה בתוספת חשובה לבית, הרי שמבחינת ישראלי הדוגל בהומניזם ליברלי, בטול עצמאות המשפט היא החרבת יסודות הבית. ואם אכן יפגעו יסודות הבית, והוא יהפוך מבית חופשי ומוגן לבית כלא – נהיה מוכנים גם להיהרג על הגנת הבית. ייהרג ובל יעבור // פרופ' אבי עשור

הרגש אומר אנחנו בבירור הצד הצודק, וזה לא הוגן שנוותר. אבל השכל אומר, להתקפל. להרוויח את חיזוק בתי הדין, להתעקש על מינוי השופטים בשביל העתיד, ולוותר על כל השאר. עד יעבור זעם

המאבק סביב הרפורמה המשפטית חשף את העצבים הכי רגישים בחברה הישראלית, ובפועל מה שאנו רואים מול העיניים זה פיצוץ חברתי שהיה מודחק יותר מידי שנים

הניסיון בבית המשפט מלמד ששופט המבקש להציע פשרה בינארית המיטיבה עם אחד הצדדים בלבד דינה להידחות על ידי הצד הנפגש, וזה המצב במקרה של מתווה העם, תומכי הרפורמה לא קיבלו דבר

לא נפחד מהאיומים המתנשאים חסרי האחריות וחסרי בסיס ונבואות הזעם – אלא נוסיף טוב מתוך אמונה ש "תם עוונך בת ציון, לא יוסיף להגלותך" – שהקב"ה אוהב את עמו והוא גואל ישראל

אולי אני נאיבי אבל אני באמת מאמין בכל ליבי, שאם את כל האנרגיה ששני הצדדים מגייסים לטובת הפגנות, חסימות כבישים מחד, ודהירה קדימה לחוקק חוקים מבלי לראות את האחר מאידך, נכוון למעשים טובים, ומחוות של אחים, משהו באנרגיה כבר יקרה

בעקבות אמירתו של הרב יגאל קמינצקי כי המאבק על הרפורמה המשפטית, הוא "מאבק בין מי שיש לו אלוקים לבין מי שאין לו", מפרסם הרב שמואל ריינר מכתב גלוי: "האם זאת התורה שלמדת מפי הרב צבי יהודה?"

ליועמש"ית יש את הסמכות ה"חוקית", לחייב את הממשלה שרק היא תייצג את עמדת הממשלה, בתביעה שהיא עצמה הגישה נגד הממשלה בנוגע לפיטוריה. כל מילה על הצורך ברפורמה המשפטית מיותרת

המחאה נגד המהפכה המשפטית עולה מדרגה; חסימות כבישים, קריאות להימנעות משירות מילואים ורצון לשבש את מהלך החיים התקין. הקולות המפוצלים מבהילים ומסוכנים, ועלינו להבין שאין ברירה מלבד להגיע לפשרה