נשיא המדינה יצחק הרצוג בטור מיוחד לרגל חג הפסח
השבוע יסב עם ישראל כולו לחגוג את הלילה המכונן ביותר בעברו – ליל הסדר – הלילה בו הפכנו מאוסף של אנשים בודדים לעם אחד. ליל הסדר הוא לילה מיוחד. לילה שבו לא רק השולחן מתנהל על פי הסדר, אלא גם אצלנו, בתוכנו, מתגלה סדר, שמסייע להבחין בין היסודות האיתנים שאסור לגעת בהם וחייבים לייצב ולחזק אותם, לבין כל השאר.
בליל הסדר הקרב ובא נקרא כולנו את ההגדה, בה נכתב: "אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה – דיינו". לכאורה מתבקשת כאן השאלה, מה ערכה של ההתקרבות להר סיני בלי מתן התורה? על מה אנחנו אומרים 'דיינו'? ועל כך ענו חכמים לאורך השנים ואמרו, כי עצם החניה הייחודית והמאוחדת נגד הר סיני – "כאיש אחד בלב אחד" – יש בה ערך רב.
בשנה החולפת הקדשנו זמן רב מדיי, בניסיונות לקעקע את ברית הגורל שלנו, וזמן מועט מדיי, לביסוס ייעודנו המשותף. אני רואה בכאב את המחלוקות הנפערות ביננו ואת דברי הבלע וההאשמות המוטחים כלפי ציבורים שלמים. אני מאמין שכל אחד צריך להכיר את שכנו לבית ולמדינה, ולא בכדי אני מקדיש עיתותי לכולם ובכלל זה כמובן לציבור לומדי התורה.
אין חולק על קיומו של גיוון עצום בתוך עמנו. גיוון בעמדות, באמונות, בתפיסות עולם ובאורחות חיים. הפסיפס המרהיב הזה היה מאז ומעולם תשתית לצמיחה שלנו, להתפתחות, להעמקת שורשים ולטיפוח הפירות. כוח האחדות שלנו טמון לאו דווקא בהסכמות, אלא בראש ובראשונה ביכולת לחלוק לשם שמים, ולהרגיש כל העת, וביתר שאת בזמנים הקשים והמאתגרים, ש"כולנו בני איש אחד נחנו"; שאם רק צד אחד במחלוקת הפנימית בתוכנו ינצח – כולנו נפסיד. זה נכון תמיד, ועל אחת כמה וכמה בעת הזאת.
הימים שבפתח, מחג החרות לחג מתן תורה, הם ימים הרי גורל, הן בימים ההם, הן בזמן הזה. אלה ימים שמזכירים לנו את תלמידי רבי עקיבא שנהרגו משום שלא נהגו כבוד זה בזה; ובה בעת מדגישים לנו את הצורך לפעול כל העת, יום-יום, שעה-שעה, לפיתוחו, קיומו ושגשוגו של בנייננו המשותף.
להכניס את הילדים בסוד הברית והמסורת
הבניין הזה שוזר בתוכו עבר, הווה ועתיד, שלא ניתן להפריד אותם זה מזה, וכולם מוצאים את עצמם בליל הסדר. את קריאת ההגדה אנחנו מתחילים בהיותנו בני אברהם יצחק ויעקב, וכך אט אט אנו פוסעים במסע הנצחי, בן אחר אב, בת אחר אם, דור אחר דור. מסע שפנינו מכוונות בו אל העתיד, אל הגאולה, אל ילדינו. והגדת לבנך. יותר מאשר שיחה על העבר, מטרתנו בליל הסדר היא הכנסת ילדינו בסוד הברית והמסורת העוברת אלינו מאמותינו ואבותינו.
החיד"א – הרב חיים יוסף דוד אזולאי זצ"ל, מסביר שדברי בעל ההגדה – 'והיא שעמדה לאבותינו' – מכוונים לתורה, וכפי שמופיע בפסוק: "עץ חיים היא, ותומכיה מאושר". התורה, האמונה והמסורת היהודית לגווניה, הן שעמדו לנו בכל דור, הן שיצרו וגיבשו אותנו כעם, ולכן חשוב שהן תהיינה חלק משמעותי בחיינו במדינת ישראל.
אני מקווה שבחג הפסח הקרב ובא, נשב כולנו לשולחן ליל הסדר, שואלים ומקשיבים לשאלות של ארבעת הבנים, מתאמצים להיות חלק מהכלל ולא חס וחלילה להוציא את עצמנו או אחרים מהכלל. מי ייתן והימים האלה יבנו ויצמיחו אותנו, כך שנצא מחוזקים יותר ואיתנים יותר כעם אחד, מגוון ורב פנים, המחובר לשורשיו ולמסורתו, וצועד יחד במסע הדורות.
==
יצחק הרצוג הוא נשיא מדינת ישראל

מה דעתך בנושא?
4 תגובות
0 דיונים
משה אהרון
בס"ד. על החמץ ועל המצה. ====================. העולם נברא בשבעה ימים והוא נברא לחיים. ולחם מסמל בעבור האדם את החיים ועל כן קרוי הוא גם "שאור". שיש בו מן האור לאדם. והנה...
בס"ד. על החמץ ועל המצה. ====================. העולם נברא בשבעה ימים והוא נברא לחיים. ולחם מסמל בעבור האדם את החיים ועל כן קרוי הוא גם "שאור". שיש בו מן האור לאדם. והנה במצרים בא הקב"ה על מנת לגואלנו לפגוע בבריאה שנבראה בשבעה ימים הן במכות והן בהריגת בכורות .וביקש הקב"ה מאתנו הזדהות לחוש ולהרגיש את אותה הפגיעה בבריאה ואת "חמיצותו" .לפיכך ציווה אותנו שבעה ימים כנגד שבעת ימי הבריאה,שלא לאכול לחם ולהסתפק ב"תמציתו" של הלחם היא ה"מצה" . אכילת לחם שהוא כאמור סמל לאור החיים יש בו משום "חמיצות" לקב"ה כשמעשה ידיו טובעים ואנו מבקשים להתנהל רגיל. שימו לב שלא בכדי יסוד החמץ צץ והוזכר בעיקר בקשר לקורבן פסח שעליו נאמר על מצות ומרורים יואכלוהו . שוב להרחיב יסוד זה של הפגיעה בבריאה גם בעניין הקורבנות [גם בהם יש פגיעה בבריאה] ולכן בהמשך שב הקב"ה וגם לעניין הקורבנות אסר עלינו להקריבם על "שאור ודבש" - מאותו הטעם. וכאילו א די באכילת אך "תמצית" של הלחם - היא המצה. ציווה הקב"ה גם לאכול גם יחד "מרורים". שוב שנזדהה עם "תחושתו" של הקב"ה שמעשי ידיו כלים להרגיש את אותו המרור ולהמנע מחמץ הגורם כאמור גם הוא בהיקשר זה לחמיצות ה"שמיים"...... משה אהרון
המשך 15:31 05.04.2023שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
משה אהרון
בס"ד. על ה"הגדה" ----------------. למה "הגדה" דווקא בלשון של להגיד" ?. אלא שההגדה היא אמירה שונה, היא "אמירת גיד" לקלוע בכעין "גיד" חזק המקשר ומהדק את כל יסודות ופרקי...
בס"ד. על ה"הגדה" ----------------. למה "הגדה" דווקא בלשון של להגיד" ?. אלא שההגדה היא אמירה שונה, היא "אמירת גיד" לקלוע בכעין "גיד" חזק המקשר ומהדק את כל יסודות ופרקי הנרטיב ההיסטורי שלנו כולו - מראשית ועד אחרית . ראשית : "יציאת מצרים". אחרית : יציאת גלות אלפיים וגאולת ה"אתחלתא" שבזה היא היא מדינת ישראל . המצווה לזכור יצאת מצרים נסובה לא רק על הראשונה. אלא גם על האחרונה : יצאת גלות אלפיים"ונס האתחלתא. ודוק מצוות הזיכרון היא על שניים גם על ה"יציאה" וגם על "מצרים" לאמור זוכרים ומספרים לא רק את נס היציאה והגאולה אלא גם מרבים לספר באותה הכפיפה גם על הגלות ,הקרויה כשם כולל לכל הגלויות : "מצרים". הנה כי כן מצוות ההגדה היא סיפר ה"גיד" המקשר בין גאולת מצרים כגאולה ראשונה לגאולתנו שבזה כגאולת הקץ האחרונה מי שקושר ה"גיד" רק בתחילתו במצרים וביצאת מצרים חוטא למצוות ההגדה כאמור לקשור ראשית עם אחרית לבנות תודעה כולית ושלמה לילדנו תודה המקשרת עבר הווה ועתיד. הנה כי כן, יש להרבות יותר בסיפור גאולתנו שבזה נס האתחלתא ולספר גם ביסוד של ה"מצרים השייך לה והיא גלות אלפיים ובראשה השואה. שזאת לדעת, בלי ידיעת והבנת פשר "גלות אלפיים" [ויש הרבה פשרים שהשלכנו מאחורי גוונו] לא יהיו בידינו הכלים והנוסחאות להגאל מיסורי ומחבלי הגאולה שאנו שרויים ומתבוססים בהם כיום . הזיכרון גוזר גם עדות שיש לספרה. ואנו חייבים עדות זו לבנינו . ודומה שגם על כך אולי כיוון הכתוב : "ואם לא הגיד ונשא עוונו". משה אהרון
המשך 15:27 05.04.2023שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
אין לזה קשר ליהדות.
{{{ דתיים נתניהו חרדים ושסניקים כמו הערבים לא העם שלי אנחנו לא עם אחד ולא אחים. דתיים חרדים ושסניקים רק מנצלים תמימות החילוניים כדי לסדר לרבנים ועסקנים חיים טובים.
10:25 04.04.2023שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
יאיר
איבדת את האימון האישי שלי בך... אין אצלך רוב. זה שקר ואתה מאכיל אותנו שקר .
08:49 04.04.2023שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר