המכנה המשותף של קרבן חג הפסח בזמן שבית המקדש היה קיים הוא המילה "אחדות". הקורבן נאכל בחבורות ומשפחות; הוקפד שיאכל שלם ו"עצם לא תשברו בו"; והוכן בצורת צלי (שמאדה את הנוזלים מתוכו וגורם כיווץ לבשר) ולא בבישול (שמרכך ו"מפזר" את הבשר). הרעיון הוא שביום הלידה הלאומי של עם ישראל אנו מגבשים ומחברים את החברה.

הגיבוי מקיר אל קיר במערכת הפוליטית לצה"ל ולממשלה להגיב ביד קשה כנגד האיומים בצפון ובדרום מפתיע רק את מי שלא מכיר את החברה הישראלית. הצהרות הסרבנות שנשמעו פה בשבועות האחרונים היו ללא ספק תקלה חמורה, אבל צריך גם לקחת גם אותן בפרופורציה; באמת חשבתם שאנשים לא ילחמו ביום פקודה?

גם לאחר שהדי התותחים יירגעו, תזכרו את הימים הללו. העם היהודי הוא "עם קשה עורף", דעתן ווכחן, אבל בשורה התחתונה – למעט מספר מטורפים בשוליים עם מגפון – יצר הקיום שלו חזק יותר. זו הסיבה שהכלכלה לא תתמוטט וזו הסיבה שצה"ל לא יתפרק; רואי השחורות – מימין ומשמאל – ביחס לעתידה של מדינת ישראל מתבדים פעם אחר פעם. עברנו את פרעה. נעבור גם את זה.