אזרחי ישראל נדרשים לחזור בעל כרחם למושגי יסוד של החיים הפוליטיים במדינה דמוקרטית כשהם כבולים לשלשלאות החלוקה בין ימין לשמאל, על רקע הקרע שיצרה המהפכה המשטרית. אבל האמת היא שמדובר בחלוקה פשטנית ואפילו מתעתעת, במידה רבה. אחד האתגרים הגדולים הניצבים בפנינו כיום הוא הצורך בהבניה מחודשת של מושג האזרחות, כזו שאיננה מוכפפת למסגרת הליברלית המדומיינת של השמאל הלבן מחד, וגם לא לזו של הימין הלבן, מאידך.

מדינת ישראל מעולם לא היתה מדינה ליברלית, אלא מדינה אתנוקרטית שמקיימת היררכיה אזרחית על בסיס לאומי-אתני, היררכיה שמדירה ממוקדי קבלת ההחלטות מגזרים רחבים ובראשם פלסטינים, מזרחים, אתיופים ויוצאי ברה"מ לשעבר. למול האזרחות המרובדת והבלתי שוויונית הזו עומדת רק אפשרות אחת שיש בה תקווה לעתיד של שלום ודמוקרטיה – השתלטות מחדש של האוכלוסיות המודרות על מעמד האזרחות שלהן, תוך הבנייתו על בסיס של צדק חברתי, הכרה ותיקון. זוהי האזרחות המזרחית אותה מציע קולקטיב מזרחי-אזרחי.

מודל האזרחות שהציג המאבק המזרחי לדורותיו מארגן מחדש את הדמוקרטיה הישראלית באופן המקדם ערכים של שוויון, צדק כלכלי-חברתי ותרבותי תוך חיזוק המחבר – ולא המפריד – בין המזרחים והערבים הדמוקרטיים במרחב הים תיכוני. לא זו בלבד שהמודל הזה נותן מענה לשאיפה הבסיסית, הכנה והצודקת של –קהילות מזרחיות ליותר דמוקרטיה, לא פחות, אלא שהוא גם יחזיר לבוחר.ת את כוחם לעצב מחדש את קהילתו הפוליטית באשר תהא, על פי הערכים החיוביים אותם הם רוצים.ות לקדם לעצמם ולאחרים.ות – תוך ניטרול ההכרח להצביע הצבעת נגד מתוך הכעס על ההדרה והאפליה ההיסטורית והעכשווית.

קולקטיב מזרחי-אזרחי, המאגד בתוכו פעילות ופעילים מזרחיים בעלי ניסיון רב במאבקים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים, נענה בדיוק לאתגר הזה. לצד הקריאה לספונים לצאת ולהשתמש בזכות המחאה נגד ההפיכה המשטרית, על אף תפקידם המעוול של בג"צ ושל מערכת המשפט בכללה כלפיהם הקולקטיב מציע מתווה לרפורמה דמוקרטית אמיתית, שתשבור את ההיררכיות הסוציו-אתניות הקיימות ותבטיח את זכויותיהם המלאות והשוויוניות של כל יושבי המרחב.

האזרחות המזרחית במובנה הנ"ל מהווה אלטרנטיבה לאזרחות הישראלית ההיררכית, אשר בעשור האחרון ניזונה – הן מימין והן משמאל – מייבוא מלאכותי של מושגים אמריקאים לתרבות הפוליטית בישראל. בימין, המתיימר לדבר בשם ערכי היהדות, מושג ה"שמרנות" שהוכנס על ידי פורום קהלת מהדהד תפיסת עולם אוונגליסטית שאין לה וליהדות שום דבר במשותף.

המצב משמאל אינו שונה בהרבה. בדיון בפורום משפטי שהתקיים לפני ימים ספורים הצגתי את ההצעה של קולקטיב מזרחי-אזרחי, לאמץ את עקרון "הייצוג ההולם" לאוכלוסיות מודרות בוועדה למינוי שופטים ובזהות השופטים הנבחרים. לתדהמתי, משפטנים בכירים דחו את ההצעה על הסף, תוך העלאה מן האוב טענות אשר היוו את אחד מסלעי המחלוקת הקשים בחברה האמריקאית בין תומכי ההעדפה המתקנת ומתנגדיה.

בין היתר טענו כי מימוש עקרון "הייצוג ההולם" על בסיס לאומי, מגדרי ואתני בישראל עלול לפגוע במקצועיות השופטים הנבחרים ולפוליטיזציה של הליך המינוי, ואף רמזו כי אלו שיבחרו בדרך זו ירגישו שקידומם נעשה באופן בלתי ראוי. אפשר רק לשער מה היה קורה אילו גבר היה פוסל את הדרישה הפמיניסטית לייצוג הולם לנשים בטענות אנכרוניסטיות כאלה.

אין ספק כי המאבק לשמר את הסדר הישן נמצא במלוא עוזו, וסירוב משפטנים בכירים לחלוק את מוקדי הכוח מביא באופן בלתי נתפס לאימוץ עמדות שמרניות אמריקאיות, המקדמות מדיניות אנטי-דמוקרטית בעליל, ללא כל בושה.

אזרחות מזרחית קוראת: די ליבוא המלאכותי של ליברליזם מדומיין, די לאמריקניזציה של החברה הישראלית מימין, משמאל או ממרכז. הפתרון היחידי נמצא פה, מתחת לפנס. זכרו את המאבקים המקומיים למען הצדק ושם תמצאו את העתיד – במאבקם של מורדי ואדי סאליב, בתעוזתם של הפנתרים השחורים, בהיסטוריה של הדמוקרטיה המושתקת עליה נאבקים אזרחי ישראל השנייה מאז הקמת המדינה למען כל התושבים בין הים לירדן, כולל התושבים הפלסטינים הנתונים לשלטון כיבוש מתמשך מעל חמישה עשורים.

אין לנו צורך במודלים אמריקאיים שאבד עליהם הכלח, שמחזירים אותנו מאות או עשרות שנים אחורה ואין בהם שום אופק של תקווה. פנינו קדימה לאזרחות המובלת על ידי המושתקות והמושתקים מכל הלאומים, העדות והמגדרים, ברוח המאבק המזרחי לדורותיו תוך הגנה בלתי נלאית על עקרון השוויון.

כי זאת יש לזכור – מזרחיות היא לא רק ביולוגיה – היא בעיקר עמדה פוליטית המציעה צדק, דמוקרטיה ושלום, שחסרים פה באופן כה נואש.

נטע עמר-שיף היא עורכת דין לזכויות אדם מיוזמות קולקטיב מזרחי-אזרחי.