דעות

בשנים האחרונות, לא רק זיהום אויר פוקד את חיפה, אלא גם זיהום זיהום מוסרי המערער על עצם קיומו של הבית הלאומי היהודי בארץ ישראל, זיהום המטפח הערצה למחבלים ורוצחים, לשנאה ליהודים ולערעור עצם זכותם למדינה בארצם

משרד החינוך יהווה מבחן אמיתי לעמדותיו של נפתלי בנט. בניגוד לקודמו בתפקיד, על בנט לאמץ גישה המעודדות מצוינות, שאפתנות והישגיות מתוך הבנה שזו הדרך להצלחה. לקפיטליזם יש הרבה מה לתרום בתחום החינוך, כאשר המסר המרכזי הוא כמובן, קידום התחרות וההישגיות

בפונדקאית יהודיה, מתעוררות שאלות נוקבות מי 'האם' לאיסור עריות וחיתון קרובים. וכן, אם הביצית נרכשה מנכרית נפלנו לשאלה סבוכה בקשר ליהדות העובר. בפונדקאות חו"ל פשיטא שהילוד אינו יהודי וגיורו בלתי אפשרי כאשר הדגם המשפחתי שיחווה הוא תועבת 'זוג' חד-מיני

הבית היהודי יכול לבוא בטענות על נושאי "דת ומדינה" אבל כאשר הדגל העיקרי שלו הוא ימין "יותר מהליכוד" הוא צריך לקחת בחשבון שיצטרך לוותר על הדגלים שפחות חשובים לו. כשאתה נלחם את המלחמות של האתמול, אל תתפלא אם תמצא את עצמך בפינה

טוב יעשו בבית היהודי אם ימחלו על כבודם הפוליטי לטובת עשייה משמעותית בתחומים שבהם הם היו חסרים בשנים האחרונות יותר מכל – החינוך והתרבות

בנט צריך להכריע האם הוא יכול להשתמש בשיטת המקל בידיעה שהוא מוכן ללכת עד הסוף, או שתחושת האחריות שוב תשחק לידיו של נתניהו. כאן הציונות הדתית תתבשל שוב בשאלה מה עדיף, והאם תחושת האחריות תגבר על הצורך להיות משמעותית יותר במגרש הפוליטי העכשווי

אחרי שנכנסנו מתחת לאלונקה בשביל ממשלת ימין, יש מי שחושב לקנות אותנו בכסף ובמילים יפות. הפעם הציבור שלנו צריך להוכיח שכסף זה לא הכל. הפעם הציבור שלנו צריך להוכיח שהוא מצפה שראש הממשלה יעמוד במילה שלו

פרישתו של ליברמן מציבה הזדמנות חד פעמית לבית היהודי. במקום להדביק פלסטר במשרד הדתות, הבית היהודי צריכה לדרוש את משרד המשפטים

נראה שכולכם התבלבלתם מעט – עם ישראל של היום איננו ילד ה"מתרוצץ בין הרגליים"של ה"בוגרים" אלא הוא העם הבוגר, המשתנה ומשתכלל ואומר בגאון מה הם ערכיו. תנו לנציגיו הלגיטימיים לשקף את עמדותיו

הצבעיתי ל'יחד' אבל אני רואה את הזכות להתלונן בשמכם על בנט, ממש כשם שאתם מתלוננים על ביבי בשם מצביעיו שציפו שילך לממשלת ימין עם בנט כשותף מרכזי

ושוב מנסים להלך עלינו אימים, שהנה החרדים נכנסים לממשלה, והנה כל ההישגים המדהימים שהושגו בממשלה הקודמת נשמטים והולכים. על אילו "הישגים" בדיוק אתם מדברים?

מדוע אפוא לא מומלץ לדבר בפומבי על הסיבות שגרמו לאסון בנפאל או כל אסון אחר? ראשית, ישנה הבעיה של "הכאה על חזה האחר": איכשהו, החטא שעליו מצביעים כגורם לאסון הוא תמיד החטא שאני נקי ממנו

כל מי שלמד קצת תורה אמור לדעת שאסונות באים בגלל שעם ישראל חוטא ולא חשוב אם מדובר בגילוי עריות או חילול שבת, אז למה כל אמירה ברוח זו מיד מקפיצה את כל מתנצלני המגזר?

כשקראתי את מאמרו של הרב אבינר על כך ש"אין דבר כזה עלייה להר הבית" שפשפתי את עיניי מרוב תדהמה ואכזבה, האם הרב קרא את מה שהוא עצמו כתב אך לפני שבוע?!

נכון שיש ביקורת על המהפכה החוקתית של אהרון ברק, אגב גם בין כתלי בית המשפט. ויש מה לשנות במערכת המשפט הישראלית, אך נראה שהדרך אותה מתווים מספר חברי כנסת מהימין מוציאה את כל הבלמים מול הרשות השופטת של ישראל

אותם עשרת אלפי בני אדם שהשתתפו בהלווייתו של הרב ליכטנשטיין היו אנשים עובדים, שוויתרו על יום עבודה והפסידו מאות או אלפי שקלים בכדי לחלוק כבוד לרבם, סטודנטים, שוויתרו על נוכחות בקורסים כדי ללכת אחר מיטתו, ואף תלמידי תיכון שוויתרו על לימוד לבחינות הבגרות כדי לתת כבוד לתורה

פרשת קדושים היא הסטנדרטים של החיים היומיומיים. כדי להגיע לקדושה, הקדושה אינה רק 'בין אדם למקום', כפי שיש כאלו שסבורים, ומאידך אינה רק 'בין אדם לחברו' כפי שטועים אחרים

כשהתורה מצווה עלינו לא לעשות כמעשה ארץ מצרים, היא מבקשת מאיתנו, שלא להתנהג בדרך של מצרים וכנען בניו של חם, שקולל על ידי נח בקללת " עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו". דרך החשיבה המצומצמת של העבד, לפיו אין מקום להתקדמות, מביאה אותו למעשים שאינם מוסריים "עבד בהפקירא ניחא ליה".

האמת צריכה להיאמר, קביעת יום האבל הלאומי על חללי מערכות ישראל בערבו של יום העצמאות היא מעשה הנוגד את ההלכה ופעולה לא אנושית נגד המשפחות השכולות

יום הזכרון נועד להזכיר את אלה שמסרו את חייהם על הקמת המדינה וקיומה. הוא לא יום שנועד להזכיר את מי שמת בגלל סכסוך בין עמים. האם אלה שכתבו את שמו של אבו-חדיר על השלט לא מבינים את זה?