הפחד מאובדן ההנהגה היה משתק. הסקרים הראו מפלה למחנה הימין והפוליטיקאי המשופשף ביותר בישראל הצליח תוך שלושה ימים לתזמר קמפיין שהזיז קולות בתוך המחנה וצייר תמונה חדשה של נצחון כשלמעשה יחסי הכוחות נשארו על כנם.

הקמפיין עבד. ארבעה מנדטים איבדה 'הבית היהודי' לטובת 'הליכוד' ותוצאות האמת הראו ניצחון סוחף למחנה הימין, כשבפועל גוש 42 מנדטים של ליברמן – נתניהו – בנט שמר על כוחו מהכנסת הקודמת.

מדוע הוקרבו ארבעה מנדטים? נראה כי הפחד מהשלטון מצמית. המחשבה לפיה הציונות הדתית תקבל חלק כה גדול בהנהגת המדינה היהודית או אפילו חס וחלילה תהיה המפלגה הגדולה, מפחידה בראש ובראשונה את חברי המגזר.

החינוך לביקורת עצמית ועבודה על מידות, המוטמעים כל כל חזק בגנום של הדור שלנו, לא נותנים לנו את חופש המחשבה לפרוץ קדימה. הביקורת העצמית על כל שעל ופסיק שעושים נבחרינו גורמת לנו לזלזל בהישגים שאליהם הם מגיעים. אנו בוחנים תחת זכוכית מגדלת כל אמירה והצבעה וממהרים לפסול אותם בגלל סיבות נקודתיות מבלי לקחת צעד אחורה ולתפוס את התמונה הכללית. אם אנחנו מאמינים שהחינוך שקיבלנו ושאנו נותנים לילדינו טוב, אמיתי וערכי, מדוע שלא נשאף להנהיג את המדינה לפי אותם ערכים?

ואז מגיע רגע ההצבעה והמגזר פוחד. פוחד שהשמאל יעלה, אך יותר מכל פוחד שלמפלגה אותה עיצב בדמותו ובהצבעותו בפריימריז, יהיה יותר מדי כח. פתק ה׳מחל׳ ששולשל לקלפי שיקף בחירה ערכית לפיה עדיף שלושה מנדטים ומשרד המדע על פני 15 מנדטים ומשרד הבטחון, דתות ומשפטים, עדיף יחס מזלזל מראש הממשלה על פני יחס של כבוד הדדי כשותף להנהגה, עדיף אורן חזן על פני שולי מועלם.