דעות

אם השבועות הראשונים ביחס האופוזיציה לממשלה הם סימן לקדנציה הקרובה, הרי שמישהו התבלבל. המטרה צריכה להיות הצבת אלטרנטיבה והצפת בעיות, ולא מאבק לשם מאבק

שנת לימודים שהגיעה לסופה הייתה לא שגרתית בלשון המעטה, כשאנשי החינוך נדרשו לשינויים ויצירתיות בלתי פוסקים. אז אין פלא שרבים מאנשי החינוך מגיעים לקו הסיום מחוסרי אויר, כוחות ומוטיבציה להמשיך לעבוד

אני פונה בזאת לאנשי אביתר – אם זה ההסדר שהוצע לכם, הרי הוא מביש ומבזה וחסר כל תוכן. אל תיתנו לממשלה עם ערבים תומכי טרור, להפוך אתכם לבוז וקלס

הדשא של השכן יפה יותר, לפעמים הוא גם נראה לנו מוצלח יותר בהרבה פרמטריים. פרשת פינחס מלמדת אותנו למצוא עין טובה כפי שמשה רבינו סומך ידיו על יהושוע כממשיכו על פי הציווי של ה'

נראה ששום דבר לא נלמד, שוב הסרוגים במוקד, ושוב מנצלים את תמימותם, אנשי ימינה ימכרו את כל ערכיהם בשביל הכסא, רק שהפעם לא נוכל להאשים אף אחד

מסמל בעיני ריקבון ועיוות של התורה, האמונה, התפילה. נשיאת שם ה' כאילו בתקינות הלכתית. הרב אלקנה שרלו במכתב פתוח לחבר הכנסת יצחק פינדרוס בעקבות ברכותיו בשם ה' מעל דוכן המליאה

לא חייבים לאהוב את נתניהו, זה בסדר. אבל כפי שאמר היום יאיר לפיד באבו דאבי, מה ששלו שלו. נתניהו הבטיח וקיים – הוא הבטיח לא לגעת ולא לפנות שום יישוב בארץ ישראל, הבטיח ובפעם הזו גם קיים. מותר לא לאהוב, מותר לבקר, אסור בהחלט לשקר

ההישג של הממשלה עם קואליציה מורכבת ביותר מול היישוב אביתר, צפוי היה לעלות גלי שמחה בקרב הימין באשר הוא ימין, אך נראה שהמשטמה לממשלה החדשה והרצון להכשיל אותה גובר על כל שיקול

"הדילמה הכי גדולה בחינוך הדתי היא אם לחנך את הילדים לשמור מסורת"| אחד הנושאים הבוערים ביותר בקרב הציבור הדתי היום הוא כיצד ראוי לחנך את ילדיו. הרב עופרן מתייחס לסוגיה

הרב אהרון אגל טל מאמין כי עלינו כחברה דתית לאומית לאמץ את הויכוח הפנימי שמתגלע על רקע העימות הפוליטי, וכי ויכוח זה טומן בחובו הזדמנות גדולה יותר להבין את השליחות החברתית שלנו

לנפתלי בנט יש נבחרת מצוינת בממשלה, מגובשת ומלוכדת. אבל אין לו קואליציה שיכולה להוציא אל הפועל את מה שהממשלה רוצה לקדם. הבלאגן בכנסת, לא הולך להשתפר אלא רק להחריף, וכל זעזוע כזה מקרב את סופה של הקואליציה

החופש הגדול מגיע ובני הנוער יוצאים לבלות ושתיית אלכוהול נמצאת מסביבם. מה אנו כהורים יכולים לעשות בשיח הזה עם המתבגר או המתבגרת סביב הנושא? האם ללחוץ או לא? ואיך יוצרים שיח כן ופתוח?

החובה החדשה לעטות מסיכה בחללים סגורים, מוציאה מחדש את ההתנגדות של הדתיות-הליברליות: "לא רוצה שאיזה פקיד במשרד הבריאות ימשטר אותי ויגיד לי איך לצאת מהבית"

עצם העובדה שאנחנו חיים באופן כזה או אחר בתוך חלום דורות המתגשם בדורנו, אמורה להעמיק בנו את חובת האחריות לתיקון החברתי, המוסרי והדתי שבזכותו יתכונן הבית השלם במהרה בימינו

מה אכפת לנו אם בלעם היה מקלל את עם ישראל? הרי הקב"ה רוצה לברך את ישראל, אז מה הייתה הקללה משנה? הרב יששכר היימן בסרטון קצרצר על פרשת השבוע. צפו

בנט וסמוטריץ' התפצלו פוליטית לפני יותר מחצי שנה אך בשבועות האחרונים מתפצלים יותר ויותר אידיאולוגית. בדיעבד כשמקשיבים לנאומי ליל הבחירות, הסימנים היו כבר אז

לאתי אנקרי ולחברותיה יש קהל, קהל גדול, לאו דווקא דתי, הצמא לסוג כזה של אומנות. הקהל הנשי הוא ציבור הדורש ביטוי במרחב התרבותי, בזכות, לא בחסד. אז אפשר להימנע מתליית שלט "אין כניסה ל.." ולהתבונן בנושא דווקא מתוך עין חיובית. אני מציעה שלט אחר "המופע הזה הוא מרחב נשי"

חוק פתיחת אזורי הכשרות נכנס להסכמים הקואליציוניים. עד שהוא יחוקק, תני פרנק מנאמני תורה ועבודה מבקש לעשות סדר ולהפריך כמה מיתוסים על החוק החדש

ציבור שגדל על השקר המרקסיסטי שהפוליטיקה יכולה תמיד לשקף את החלום וכל מה שצריך זה להביא את האנשים הנכונים. אז זהו שלא! זה לא האנשים זה המכניזם הפוליטי ואוי לו לציבור שלא מבין את זה

המסר מחטא מי מריבה, שמנהיג חייב לנהל שיח ודיבור ישיר עם העם. יתרה מזו יש מצבים בחייה של אומה שעשייה בלבד אינה מספקת וקיימת חובה לדבר אל העם, ומי שלא עושה כן יכול לחטוא למנהיגותו בדיוק כמו שמשה חטא לתפקידו