האם ההצהרות האופטימיות של ראש הממשלה, שר הביטחון ודובר צה"ל הקדימו את זמנן? על פי הדיווח של שי לוי באתר 'מאקו', ניתוח הנתונים מהשבוע האחרון מעלה חשש כבד כי הפער בין הדיווחים המרגיעים שקיבלו אזרחי ישראל לבין המציאות המורכבת בחזית מול איראן הולך ומתרחב. למרות הישגים מבצעיים כבירים, נדמה שהאיראנים רחוקים מלהרים דגל לבן.
האשליה של תחילת מרץ: פגיעה עמוקה או מהלך מחושב?
בתחילת חודש מרץ הוצגה לציבור תמונה של התייצבות: היקף הירי לעבר ישראל צנח לכ-10 שיגורים ביממה בלבד. בדרג המדיני מיהרו להציג זאת כהוכחה לכך שיכולות הייצור והשיגור של האיראנים שותקו. אך מתברר שייתכן והנתונים הללו פשוט לא הועברו במלואם או בדיוקם לתקשורת.
מאז ה-17 במרץ, הגלגל התהפך: קצב השיגורים עלה מחדש, לעיתים באופן חד ומדאיג. השאלה המנקרת כעת היא האם הירידה הראשונית הייתה תוצאה של עוצמת התקיפות של חיל האוויר, או שמא מדובר היה במהלך איראני מתוחכם – "ירידה יזומה" כחלק מניהול מושכל של מלאי הטילים וחיפוש פרצות במערך ההגנה הישראלי.
"הסתגלות תחת אש": המערך המבוזר שמסרב להיכנע
בכירים בצה"ל מודים בשיחה עם 'מאקו' כי אחרי ההלם הראשוני, המערך האיראני עבר "הסתגלות". האיראנים לא נשענים רק על בסיסים גלויים שקל להשמיד; הם משתמשים בתשתיות מבוזרות, מתקנים תת-קרקעיים ומשגרים ניידים המוסווים בשטח.
המשמעות מדאיגה: גם אם צה"ל פוגע ברוב המערך, די באחוזים בודדים שנותרים פעילים כדי לייצר איום משמעותי על העורף. המערך הזה לא זקוק לכל איראן כדי לפעול – הוא דורש רק לוגיסטיקה בסיסית ונקודות שיגור ניידות.
ציד מורכב: מחפשים מחט בערימה
למרות המאמצים הכבירים של אמ"ן וחיל האוויר, ה"ציד" אחרי המשגרים האיראניים מתברר כאחת המשימות המורכבות ביותר של המלחמה. ההסברים על "מדינה ענקית" הם רק חלק מהעניין; המערך האיראני בנוי לשרוד תקיפות נרחבות ולהמשיך לתפקד גם בתנאים קשים. בעוד שבישראל מיהרו לחגוג את שיתוק האויב, טהראן ממשיכה לנהל את המערכה בקור רוח, תוך ניצול מזג האוויר והפחתת עוצמת התקיפות כדי לשגר מחדש.
תגובות