פרשת שבוע

התורה עוסקת כאן לא רק באדם השוגג, אלא בתרבות שלמה המזלזלת בחיי בחיי אדם. אדם כזה יתכן ויהרוג פעם, או אפילו פעמיים. כי כל התנהגותו היא הפקרות

לחורבן הישראלי ניתן מרפא בצדו, כאשר באותה שעה ירמיה מצווה גם "לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ". על אף שהיחס בין תפקידי החורבן לתפקידי התקומה ברור ביותר, הנביא חושף בפנינו שתכלית החורבן היא בכדי להשיב את האומה אל יסודות האמונה והמוסר

כאשר ברצונך ליצור מציאות חדשה עבורך, הדרך אינה בדמיונות מלאי אגו חדור מטרה וחסר מעצורים. המציאות החדשה, המטרה שחשובה לך, תיווצר מתוך התמקדות בהתפתחות האישית שלך. איזו מידה טובה תפתח בדרך?

הגם שדיני הנדרים עניינם בתוספת שאדם מקבל על עצמו למרות שכלל אינו מחוייב לכך, ראוי ללמוד ממנה עקרונות בכיבוד הבטחות וחוזים. דבר תורה לפרשת מטות

בנות צלפחד, כממשיכות את דרך אביהן ולמעשה את דרכו של יוסף הצדיק, מזהות את עצמן כנציגות של הצדק באותו דור. תביעתן לקבל חלק ונחלה במצב בו אין בן יורש לימדה על הקשר הטבעי של בנות ישראל, אשר לא חטאו בחטא המרגלים, לארץ ישראל

צא ולמד מפרשת בנות צלפחד על כיבוד סמכויות בין רשויות, על פעולת הריבון לתיקון המצב באמצעות דבר חקיקה מקום שדבר קיומה של מציאות מסוימת נשמטה

פרשת פנחס ופרשת קורח: האר"י הקדוש אמר שהם מאותו שורש. שניהם מזהים היטב את הקדושה הפנימית שבישראל. שניהם עסוקים במעבר מדרגת לוי לדרגת כהן. האחד הביא מחלוקת והשני שלום. האחד זלזל במדרגתו והשני השתמש בה. האחד נכשל בניסיון להיות כהן והשני זכה לכך

המפגש בין כישרון רוחני אדיר עם נפש מושחתת ומידות מקולקלות מעצים את מרחבי הנזק של כל צד. במקום שכוחות הקדושה ישפיעו טוב, כוחות הטומאה מותירים את רשמיהם על המציאות

בתוך דברי בלעם על עם ישראל, אשר ביקש לקלל ונמצא מברך, אנו מוצאים את אחד הפסוקים שהוטבע גם כניב לשוני "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". איך אפשר להשיג פרטיות בעולם של גוגל?

את מה שכיסתה התורה, חושף ומשלים המדרש. מדרש תנחומא פותח את הפרשה ומספר סיפור מופלא על הים שביקש מהקב"ה להפריד את מקורות המים המלוחים מהמתוקים, כשם שהנוזלים השונים בראשו של האדם – דמעות, רוק, נזלת ושעוות אוזניים – מובדלים זה מזה. וכעת אנו רואים להיכן כיוון המדרש כל הזמן – נוזלי הגוף שהם כדוגמת ההבדלה בין הים המלוח למים המתוקים הם למעשה הדרכים האנושיות להתמודד עם הצער והאבלות

למתנות היום הולך ונהיה הקשר שלילי בעייתי. כאשר לומדים את המדרשים לפרשת קורח, נראה שאי אפשר כמעט להתחמק מאסוציאציות אקטואליות, גם אם אלו קצת מרדדות, במבט ראשון, את עומק לימוד התורה. הטענות שמעלה קורח נשמעות לנו קצת מוכרות, מקולות אופוזיציה בני זמננו.

הקו אותו החל קין לצייר המשיך קורח בדיוק רב. הטענה ש"כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" לועגת לעבודת המידות ולמדרגות הקדושה של משה ואהרון

"וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". המרגלים חשים קטנים ועלובים ביחס לגודל של אותם נפילים, וממילא סבורים המרגלים שבאותו אופן מתבוננים עליהם הנפילים

דומה כי המסר העולה מפרשת המרגלים, ששאלת האינטרס הציבורי אינה יכולה להיענות באמצעות קומץ של אנשים מוכשרים ככל שיהיו. הכרעות ציבוריות אינן יכולות להיות תוצר של החלטה של אדם כזה או אחר, החלטות ופעולות צריכות להיות בהתאם לחוק החרות והפסיקה

"חלשה דעתו"- התפיסה של אהרון את עצמו ואת מעמדו של שבט לוי נחלשו והתערערו. אהרון סבור היה שמא האופן בו הוא מנהיג את שבט לוי איננו שלם, שמא נמצא פסול בצורת ההנהגה בה הוא מנהיג את אחיו

פרשתנו איננה מתארת עולם רגיל אלא עולם שמתנהל בצורה עליונה, המוסר נמצא בשיא פיתוחו וכל מערכות החיים שייכות למסגרת חיים אלוקית. המחלוקת בין ר' יהודה לר' שמעון טמונה בעצם השאלה: כיצד עתיד להיראות העולם האוטופי?

התורה קובעת שאיש בן עשרים שנדר את ערכו למקדש צריך להביא 50 שקלים [בערך 3000 ₪ בימינו], אבל אשה צריכה להביא 30 שקלים. נראה כאילו התורה קובעת שחור על גבי לבן שהאיש שווה יותר מהאשה. הייתכן?

השבת האדמות לבעליהן בשנת החמישים איננה פעולה קניינית בלבד, אלא בעיקרה מבטאת את השיבה של האדם אל עצמו. כמו כן, שיבת העבד למשפחתו איננה נתון פורמלי בלבד, אלא חזרה לעצם חייו

מצוות ספירת העומר, יותר מאשר מבקשת לעמוד על תאריכו של חג השבועות בלוח השנה, דורשת היא ליצור בירור עמוק אודות חייו של האדם.

הפתרונות למשברי החיים אינם מצויים בנעלם ובנסתר, אלא בגילוי הטוב שקיים בנו. תרבות חיים המרבה לעסוק בעולמות המנותקים מתחום אחריותו של האדם נובעת מייאוש בחיים, מחוסר אמון ביכולתנו לפעול ולשנות את המציאות במעשינו