ומפליא לעשות – שקושר דבר רוחני בדבר גשמי, אומר הרמ"א. זהו האדם. הקב"ה נופח נשמת חיים בעפר, ויהי האדם לנפש חיה. ומיהו האדם? בעל היכולת המוסרית לראות ולדבר עם הזולת, לדבר עם בוראו. רוח ממללא. כשם שהרוח מחברת בין הנפש ובין הנשמה, כך הדיבור מחבר בין מחשבתו הפנימית של האדם ובין עולם המעשה. קושר דבר רוחני בדבר גשמי.

האדם הוא המדבר והוא בעל היכולת להמשיך את אותו הפלא של "יוצר כל באומר" ובאותו קורטוב של צדקות שבו להיות צדיק שהקב"ה יקיים את דברו. צדקות דומה לכך מופיעה אצל בעל הנדר.

הנודר מחולל פלאים כשהופך פעולות סתמיות לדיני תורה. איש כי יפליא לנדור נדר. פלא. הוא חושף משמעות רוחנית בעולם המעשה מכח המילה שלו. המילה של האדם חזקה יותר מכל תאווה בהמית ולכן הנדר הוא הרומח שינצח את מדיין ולא סתם השוויון בגימטרייה. שמירת המילה היא תיקון לברית המילה. שמירת המילה מגלה את יכולת העמידה של האדם ולכן מאפשרת גילוי תורה שבאה מלמטה ומתאימה למעמד הכניסה לארץ ישראל.

המילה יוצרת מציאות?

אז, האם המילה שלי יוצרת מציאות? לא בהכרח. חסר עוד משהו.

כאשר ברצונך ליצור מציאות חדשה עבורך, הדרך אינה בדמיונות מלאי אגו חדור מטרה וחסר מעצורים. המציאות החדשה, המטרה שחשובה לך, תיווצר מתוך התמקדות בהתפתחות האישית שלך.

איזו מידה טובה תפתח בדרך?

אלו ערכים תביא לידי ביטוי?

כיצד תקשור דבר רוחני בדבר גשמי?

==

הפרשה מכוונת לי – הקשבה של מכוון לפרשת "מטות"