"מה שמחדד את ההבדל בין השואה לבין ה-7.10 זה המהות של המשלחת – שיש לנו צבא ומדינה". מספר סא"ל ידידיה צוקרמן ממצעד החיים באושוויץ. "זה מחדד את ההבדלים ואת הזכות שיש לנו".
צוקרמן הוא תושב לוד ושימש כמפקד כיתת הכוננות בעיר עד בוקר ה-7.10 אז הוקפץ לשומרון במסגרת תפקידו כמג"ד בחטיבה. 5 חודשים ברציפות הוא היה במילואים עד שמונה לתפקידו הנוכחי – ראש המטה של חטיבה מרחבית שומרון.
בראיון מיוחד ל"סרוגים" משתף צוקרמן על ההבדלים מבחינתו בין ה-7.10 לבין השואה ועל הפעילות האינטנסיבית של צה"ל ביהודה ושומרון שלטענתו, שינה את הגישה בה פעל עד ה-6.10.
צוקרמן (מחזיק את דגל ישראל) במצעד החיים במחנה אושוויץ (דובר צה"ל)
האירוע של מצעד החיים – 7 באוקטובר, יום השואה. השנה, שני האירועים האלה מתחברים ביחד. איך נראה מצעד החיים השנה?
"קודם כל, היה שיח במשלחת לקראת היציאה על המשמעויות ועל הקשר בין הימים האלה ועל ההשפעה שלהם". אומר צוקרמן.
"במשלחת צעדו תושבים מהעוטף, ניצולי שואה. וראש מועצת שדות נגב – תמיר עידאן. ששיתף אותנו בשיחה מטלטלת על אירועי ה-7.10".
"ברמת החוויה הפרטית – קשה להתעלם. במיוחד הסיפורים על ילדים שמתחבאים מתחת למיטה בחוסר וודאות וחוסר אונים". הוא מוסיף. "וגם, בעיקר גורלנו כיהודים. שיש מי שרוצים להשמיד אותנו גם אז ועכשיו".
"מה שמחדד את ההבדל זה המהות של המשלחת – שיש צבא ומדינה. הצלחנו לעצור את האויב בגלל הרבה מאוד אנשים שקמו ורצו לעזור ולסייע וזה היה חסר לנו לפני 80 שנה, היינו במקום אחר, זה חידד את ההבדלים ואת הזכות שיש לנו כחיילים ומשתתפים".
צוקרמן משתף שבנו התגייס לצה"ל ביום חמישי האחרון. "לבן שלי ולי זה מאוד מחדד את הקשר שאבא נמצא פה והבן נמצא שם. זה קשר מאוד מאוד חזק. חלק מהמשמעות של גיוס לצבא – זה שלא נחזור לצבא. צריך להתאמץ ולעבוד עליו".
"היינו בבית קברות שקבורים בו יהודים שלחמו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה והרגשתי בהבדל בין קברי הנספים בשואה לקברים האלה". הוא משתף. "העצב על חללי השואה זה תסכול וחוסר אונים ומלא קורבניות. והעצב של אותם לוחמים זה עם זקיפות קומה, חירות ועצמאות". הוא מסכם.
המשלחת הישראלית למצעד החיים (דובר צה"ל)
בוא נחזור לבוקר ההוא. איך נראה ה-7.10 אצלך?
"ב-7 באוקטובר אני אצל ההורים בכפר הרא"ה. חוזר מתפילת ותיקין. ומגלה מאשתי שהיו כמה טלפונים. הטלפון שלי תמיד במקום גלוי כדי שישמעו אותו. הבנתי מיד שקרה משהו חריג, זמן קצר לאחר מכן כבר גייסתי את כל הגדוד" הוא נזכר.
צוקרמן מוסיף שאחד האתגרים באותו בוקר היה השילוב עם תפקידו כמפקד כיתת הכוננות בלוד. "זה היה דבר אחד להתמקד בו ולהתמקד בשומרון. יש הרבה אנשים טובים בלוד שהחליפו אותי".
כאמור מאז, תפס הגדוד של ידידיה גזרה בשומרון במשך 5 חודשים. "באותו הבוקר הקדמנו את מערכת הגיוס בהחלטה לגייס את כל הגדוד בגלל שהבנו שהפעם זה אירוע רציני. שצריכים אותנו. אחרי 151 ימים השתחררנו הביתה".
סא"ל ידידיה צוקרמן במרכז (דובר צה"ל)
איך נראית גזרת שומרון של עכשיו לעומת גזרת שומרון של לפני המלחמה?
"אני חייב להגיד שהטרור נמצא במגמת ירידה משמעותית" צוקרמן מציין. "זה קורה בגלל הרבה מאפיינים שהמלחמה מאפשרת – הפעילות ההתקפית, ההבנה בצה"ל שהגנה עושים בעומק, בכפרים ובערים". לצוקרמן חשוב לומר שצה"ל עושה התקפה במחנות הפליטים ובערים בכל לילה.
עם זאת הוא אומר: "לפני המלחמה הפעילות ההתקפית הייתה הרבה פחות נפוצה כי היו צריכים הרבה כוחות מיוחדים. מאז תחילת המלחמה קיבלנו הרבה אמון ואימון. בכל לילה אנחנו חווים היתקלויות, ירי ומטענים. אני חושב שגרמנו לצד השני תחושת נפרדות וחוסר ודאות שלא מאפשרת לו להוציא פיגועים".
לדבריו ישנה סיבה נוספת, "עד ה-7.10 חווארה הייתה מוקד תקשורתי ועכשיו היא לא מעניינת אף אחד. המלחמה בעזה גורמת לצה"ל לפעול בצורה הרבה יותר חופשית".
בתחילת חודש מאי החליט צה"ל לשחרר את לוחמי ההגמ"ר ביו"ש לאחר למעלה מ-200 יום. ההחלטה נתקלה בביקורת קשה מצד התושבים. בצה"ל אומרים כי ההגמ"ר הוא תוספת לכל מרכיבי הביטחון, ואחרי זמן רב של רגיעה, החליטו כי זה הזמן הנכון לשחרר את הלוחמים.
עם זאת, יש לציין כי במצב הביטחוני הנוכחי, ישנן כיתות כוננות בכל הישובים, וזה בנוסף למספר קבוע של חיילים בכל יישוב, סיורים, עמדות קבועות, הגדלת כמות הנשקים ועוד. כל זה מתווסף לכוחות הגזרתיים של הלוחמים הסדירים ולוחמי המילואים שחזרו מתעסוקה בעזה.
חיילי צה"ל במהלך פעילות בשומרון (צילום: נאסר אישתיה/ פלאש 90)
איך להערכתך ישפיע שחרור לוחמי ההגמ"ר על המצב הביטחוני ביהודה ושומרון?
"אני חושב שזה יצור אתגר". אומר צוקרמן.
"לתת לזה מענה זה ברמת החטיבה ואנחנו עובדים קשה בשביל זה. צריך להגיד שבזמן שתשומת הלב הציבורית הייתה בצפון ובדרום – היו כאן לוחמים שבמשך למעלה מ-200 ימים שמרו על הבית ולא זכו לאותה תשומת לב".
איך צה"ל נערך להיפוך קנים ביהודה ושומרון? מה יש לך לומר לתושבים המודאגים?
צוקרמן עונה בשתי מילים: "נערכים לזה".
ומוסיף: "צה"ל נערך להרבה תרחישים ובונה את עצמו כתוצאה מכך. לא צפויות הפתעות, היינו באירוע כזה בספטמבר 2000 ואנחנו לא רוצים להיות מופתעים פעם שנייה".
אני שואל אותו אם החשש מהתרחיש הזה היה קיים לפני ה-7.10 וצוקרמן אומר שלא. "החשש הזה לא עלה מהתושבים. הוא עלה מהצבא שמבין את הסכנה".
איך מתמודדים בבית עם ימי המילואים הרבים?
"אז באמת הייתי בתקופה קצרה של חופש בין התפקידים". צוקרמן אומר.
"חוץ מזה שאני עושה שבוע שלם – אני מנסה לדלג בין עבודה, בית ומילואים. זה מאתגר מאוד. אין ספק שמשלמים מחיר לא פשוט וזה לא מובן מאליו. אבל צריך להביע הערכה גדולה לאשתי והילדים שהחזיקו מעמד. הם שידרו לי חוסן וחוזק ואמרו לי: 'אתה תעשה את העבודה שלך' וזה עזר לי.
"מישהו אמר לי משפט יפה, יש בישראל מיליוני מילואימינקים. זה לא רק המילואימניק, זה גם אשתו, הילדים, המשפחה שתומכים מאחורה וצריך להעריך אותם על זה".
לסיכום הוא אומר: "באופן אישי, עד היום, השתדלתי לא לנסוע לפולין ולהתחמק מכל המשלחות. הפעם צה"ל שלח אותי וזו זכות גדולה. ברור שהיא לא קלה וזה לא מרנין. אני כן אני אגיד שיש לנו מנהג שמכניסים את הציציות כשנכנסים לבית קברות. אבל יחד עם זאת, הציציות בפנים, הכומתה על הראש ומדי צה"ל מייצרים ניגודיות חשובה שאנחנו מגיעים למקומות כאלה".
"אני חושב שאם הנרצחים פה היו רואים שאנחנו כאן זה היה נותן להם קצת אורך נשימה". הוא מסיים.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
