אדריכל השלום בש"ס: נפתלי בנט

הבחירות לרבנות ירושלים, הן למשרת הרב הספרדי והן למשרת הרב האשכנזי, עברו מזמן את גבולות המאבק העוסק במי ישב על כס הרבנות. מדובר במאבק חסר תקדים, ואולי ראשון מסוגו, בין הציונות הדתית לציבור החרדי.

כשבוחנים את מצבם של שני הציבורים הללו, אי אפשר שלא להבחין כי זה של הסרוג טוב בהרבה יותר מזה של החרדי.

הציבור הסרוג, בראשותו של יו"ר מפלגת 'הבית היהודי', שר הכלכלה נפתלי בנט, חולש על מוקדי כוח רבים. עם 12 מנדטים ויכולת התמקחות שהביאו למפלגה את משרד השיכון, ראשות ועדת הכספים ואת משרד הכלכלה, למנהיגי הציבור הדתי-לאומי יותר קל לקדם תהליכים מאשר לציבור החרדי. תשאלו את אריאל אטיאס ואת משה גפני כמה זה יותר פשוט כשאתה בפנים.

גם במירוץ לרבנות ירושלים יש באמתחתה של הציונות הדתית יתרון משמעותי. יתרון הנובע בעיקר מהעובדה כי בנט הוא זה שאוחז בתפקיד השר לשירותי דת. ואם זה לא מספיק, אז סגנו, הרב אלי בן דהן, נמנה אף הוא במפלגה הסרוגה.

אלא שלא רק מוקדי הכוח הם הסיפור הגדול פה. בנט, בניגוד לדרעי, שאליו נגיע בהמשך, זוכה לרוח גבית כמעט אבסולוטית מהציבור שבחר בו. פה ושם אנו עוד שומעים קולות אחרים הכופרים באווירה הציבורית, אך אין ספק כי אין מי שיכול כרגע לקרוא עליו תיגר אמיתי ולערער את מעמדו. כמעט כל אמירה והחלטה של בנט מיד מגובה על ידי חבריו למפלגה. דבר הבא לידי ביטוי בהצלחתו להעביר את החוקה ברוב מוחלט של מעל ל-90%.

בציבור החרדי המצב שונה לחלוטין. מאז פטירתו של הרב עובדיה יוסף, ויהיו שיאמרו שאפילו לפני, אין דמות שאליה יכול ציבור הבוחרים החרדי-ספרדי להפנות אצבע ולומר "הוא אחראי". הנחת היסוד הזאת נכונה גם לטוב אך בעיקר לרע.

כיום, בניגוד לזמנים עברו, שום החלטה של יו"ר המפלגה, אריה דרעי, כבר לא מתקבלת בתמימות דעים, וזה עוד במצב הטוב. במקרים רבים כל אמירה שלו מיד יוצרת אמירות מנוגדות מצד המחנה האחר, המחלישות את מעמדו של דרעי החלש ממילא. הוכחה לכך היא אמירתו של דרעי בסוף השבוע שעבר כי מפלגתו כבר אינה מחוייבת לנתניהו, אמירה שגררה גורמים במפלגה לומר כי דרעי אינו מייצג את דעתם של כל חברי המפלגה.

בנוסף, גם הדיבורים על פילוג והקמת מפלגה חדשה על ידי אלי ישי והרב שלמה עמאר, גרמו לנזק, אולי בלתי הפיך, באחדותה של המפלגה שככל הנראה, בלי קשר לתוצאות הבחירות לרבנות ירושלים, לא תוכל להחזיר עטרה ליושנה, כפי שאומר סלוגן המפלגה המוכר. המצב הנוכחי, בו לו ברור מי הדמות המושכת בחוטים בש"ס, הביאה את דרעי לערוך המון נסיונות במטרה להוכיח כי הוא עדיין הדמות החזקה בש"ס.

ניסיון כזה, אחד מיני רבים, נערך אתמול בדמות פגישתם של הרב שלמה עמאר והרב יצחק יוסף.

'סוכת השלום' ש"נבנתה" על ידי הרב שלמה עמאר, המועמד למשרת רבה הספרדי של ירושלים, והראשון לציון הרב יצחק יוסף, הייתה ניסיון, לא מוצלח יש לומר, ליצור אווירה כי האחדות שוב שורה במחנה ש"ס. למחלוקת בין דרעי לרב עמאר, המזוהה עם אלי ישי, יריבו של דרעי, יש כבר שורשים עמוקים שהגיעו לשיאם עם מינויו של דרעי את הרב שלום הכהן לראשות מועצת החכמים של ש"ס.

אמנם כלפי חוץ נראה שהפגישה הגשימה את עצמה וכי פגישתם של השניים יצרה אווירה של דף חדש ובמקומות רבים אף נשמעה הבשורה כי תמה המלחמה בש"ס, הישג שאפשר לזקוף לזכותו של דרעי, אך מתחת לפני השטח המצב שונה לחלוטין.

השאלה שעלתה הכי הרבה פעמים לאחר הפגישה הייתה מי ארגן את "הסולחה". יש שאמרו שמדובר ביוזמה של דרעי, אחרים טענו שישי עומד מאחוריה ויש המחזיקים בדעה כי הרבנים עצמם החליטו להיפגש.

אך האמת היא שהאפשרות שלא נלקחה בחשבון היא גם זאת הנכונה.

עד כמה שזה יישמע מופרך, מי שהיה אחראי, שלא במודע, לפגישת הפסגה בין השניים, הוא לא אחר מאשר יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט. מבלי להתעסק בסכסוך הפנים מפלגתי בש"ס ומבלי ליצור קשר בין הצדדים, בנט הוא זה שבנה את "סוכת השלום" בש"ס.

האם בנט קוסם? יש יגידו שכן. אך האמת היותר גדולה היא שהוא לא השאיר אפילו פתח של ברירה לאריה דרעי.

עם כל האופטימיות שהתלוותה לה, הפגישה בין הרב עמאר לרב יוסף לא נערכה מאהבת מרדכי אלא משנאת המן. אם הדבר היה תלוי רק בדרעי סביר להניח שהפגישה לא הייתה יוצאת לפועל. אלא, שלדרעי כאמור, לא הייתה ברירה והוא נאלץ, ככל הנראה, לרדת על ברכיו, וליצור תחושת אחדות בעל כורחו.

מתחילת המירוץ לרבנות ירושלים ניסה דרעי למצוא מועמד מטעמו שיתמודד נגד הרב עמאר, הנתמך כידוע על ידי 'הבית היהודי'. ישנה אפילו סברה כי אחיו של דרעי, הרב יהודה דרעי, הגיש מועמדות למשרת הרב הספרדי בכדי שלאריה דרעי יהיה תירוץ לאי תמיכתו ברב עמאר.

אלא שבסופו של דבר, נראה כי דרעי לא הצליח לסלול את השביל לרבנות ירושלים למועמד מטעמו. גם הוא הבין כי כל הדרכים מובילות לבחירתו של הרב עמאר, והדבר האחרון שהוא רוצה זה שבנוסף למועמד 'הבית היהודי', הרב אריה שטרן, לתפקיד הרב האשכנזי, גם המועמד הספרדי שייבחר יהיה זה של 'הבית היהודי'.

וכך נאלץ דרעי, בעל כורחו, לארגן פגישה בין שני ראשי המחנות בש"ס בכדי לצייר את התמונה האולטימטיבית מבחינתו בה הרב עמאר, שכנראה ייבחר למרות שזה לא מה שדרעי רוצה, אינו מועמד של ה'בית היהודי', אלא של מפלגת ש"ס.

אלא שהדברים בפוליטיקה הישראלית אינם כל כך פשוטים וכבר אינם מתנהלים על פי דרעי, כפי שהיה בעבר.

וכך אירוע שהיה אמור להחזיר לדרעי את כוחו ולמקם אותו שוב כאיש החזק במפלגה, גרם לדרעי לגלות, שוב, עד כמה העניינים כבר לא בשליטתו, ואפילו מהלכים פנים מפלגתיים במפלגתו נכפים עליו על ידי נפתלי בנט.