החוברת שמסעירה את הציונות הדתית

חוברת חדשה שיוצאת לקראת שמחת תורה ועוסקת בפעם הראשונה במקומה של האישה הדתייה בחג, מעוררת סערה בציונות הדתית. בין היתר החוברת מציעה דרכים הדרך בה האישה יכולה להשתלב, זאת מבלי לפגוע כלל בהלכה או במסורת המקובלת.

מדובר בחוברת ראשונה מסוגה, הזוכה לברכתו של הרב יעקב אריאל, שמשלבת לראשונה בין הרצון של הנשים לקחת יותר חלק באווירת החג, אך לעשות את זה על פי גדרי ההלכה. החוברת נכתבה על ידי הרבנית שולמית בן שעיה שהייתה עד לפני כמה חודשים רבנית אולפנת להב"ה שבישוב קדומים במהלך שבע השנים האחרונות, ולה ניסיון רב בנושא.

החוברת נפתחת בתיאור על חגיגות ההקפות שהתקיימו באולפנה בקדומים, כאשר ספר התורה הונח על הבימה והמשתתפות הרבות שהגיעו לשמוח עם התורה, רוקדות סביבו. הרעיון מגיע לאחר תחושות רבות שיש בשנים האחרונות בקרב נשים ונערות ששמחת התורה אינו מתאים עבורן ואין להם כיצד להביע את שמחתן. לאור זאת, בחשיבה משותפת יחד עם הרב אריאל, מציעה הרבנית בן שעיה מודלים שונים כיצד אפשר לחגוג את החג ולהימנע מהשאלות ההלכתיות השונות שכרוחות בו.

"נשים התרגלו להיות הרבה יותר אקטיביות מאשר בעבר ולחלקן קשה העמדה הפסיבית בעניינים שבעבודת ה'", מוסבר במהלך החוברת. "יותר מכך, תחושת "חוסר השייכות" של נשים, ובפרט של בנות צעירות, לחג הזה עלולה להשפיע גם על היבטים אחרים בחיבור שלהן לעולם של תורה ומצוות. ואם תעדיפי על דרך החיוב, בדור של חוויות חזקות יש צורך לתת מדי פעם חוויות דתיות משמעותיות שמחברות את הנערה וגם אותנו כנשים לממדים של נצח. ההלכה אינה מתנגדת לרצונות אלו כלל ועיקר, רק דורשת שכל שינוי ייעשה בזהירות ומתוך אחריות ציבורית, על פי קריטריונים הלכתיים מובהקים".

עוד מוסבר בחוברת כי, "אין המטרה ליצור חיקוי למה שמתרחש בעזרת הגברים, אלא לבנות מודל ייחודי שמתאים לשאיפת הקודש ולרצון לחיבור לתורה של נשים בדור שלנו בשמחת תורה ולא רק בו. כדי שהתהליך יתרחש בצורה נכונה יש לפעול מתוך זהירות גדולה, בתהליך הדרגתי ועל פי הנחייתם של גדולי תלמידי החכמים של דורנו. בדיוק בשל כך הקפדנו הן בבניית המודל של שמחת תורה. חייבים לנקוט דרך חדשה בחינוך הבנות הכוללת בתוכה לימוד תורה משמעותי, כך גם אנו כיום איננו יכולים להיות בבחינת "שב ואל תעשה" ועלינו לחשוב על הקומה הבאה בהתקדמות הרוחנית של בנות ישראל ובחיבורן לאהבת ה' ותורתו".

במהלך החוברת החדשה, שמוצגת כשיח של שאלות ותשובות, מציעה הרבנית בן שעיה מספר פתרונות, אשר צריכות להיות מותאמות לאופי הקהילה. בין היתר מוצע לערוך מעגלים של לימוד ושיח שבהם כל אישה משתפת בדבר משמעותי שלמדה השנה. לעשות סיום על לימוד מסוים שקיבלה על עצמה. לבחור אישה שהצטיינה במעשים טובים, גמילות חסד ועזרה לזולת או אישה שיודעת ועמלה להרביץ תורה כמעין כלת תורה, וכל כיוצא באלה. "מטרת שמחת תורה אינה ללמוד תורה אלא לשמוח בתורה וחשוב שעיקרון זה יבוא לידי ביטוי במבנה של החג עצמו", מודגש בחוברת.

"הנכון ביותר הוא להתכנס יחד: רב הקהילה, נציגי הציבור, נשים ואנשים: הנשים שמעוניינות למצוא את הדגם הנכון לחג עבורן ועבור בנותיהן והאנשים מכוח הבנת החשיבות של חינוך בנותיהם לאהבת תורה ומתוך כך ליראת שמיים ומכוח אהבתם ודאגתם לנשותיהם ולבית כולו, ולחשוב יחד מה הדגם הנכון עבורם ועבור קהילתם לחג זה", מסבירה הרבנית שולמית בן שעיה בחוברת.

החוברת כאמור, עוררה כבר לא מעט תגובות נגד. הרב אברהם סתיו כתב כבר אמש כי הפסיקה לפיה "אין זה כבודה של תורה, שנשים, שלבושן אינו לפי כללי התורה, תרקודנה עם ספר תורה בידן", מעציבה אותו מאוד. בין היתר כתב הרב סתיו: "אין בסיס לאיסור לרקוד עם התורה בלבוש לא-הלכתי, וההשוואה (שנעשית בחוברת) לגבר שבא לתפילה עם גופיה לא מתחילה. אף אישה לא באה לבית כנסת מתוך כוונה לבזות אותו בלבושה. ואילו חלילה התורה אינה שמחה בה, היא לא תשמח גם כשתרקוד מולה, או סתם כך תעמוד ליד המחיצה".

הרב עידו פכטר, כתב: "אני רואה את הדיונים על ריקוד נשים עם ספר תורה ואני תוהה: מניין תחושת הבעלות הזו של גברים על ספרי התורה עד שהם צריכים לתת אישור לנשים לשאת ולרקוד איתם? לנשים חלק שווה בציבור וזכותן לשמוח בשמחת התורה כפי ראות עיניהן. גם הן וגם גברים כפופים בשווה להלכה. תחושת הבעלות הגברית הזו על בית הכנסת, על התורה ועל כל הקודש, היא שורש הבעיה כאן".