נדמה שבשנה האחרונה המחיצות של כבוד הדדי וראיית האחר הוסרו לחלוטין וכל שבוע נפער פה עוד סדק בעמודים השבריריים שמחזיקים את החברה הישראלית.

והנה 'הימים הנוראים' מקבלים השנה משנה תוקף כשרק בשבוע האחרון היינו עדים לקמפיין הכפשה בניו יורק נגד הממשלה, כינויים לא פחות חמורים של ראה"מ וכמובן קמפיין המימון להצלת 'הצדיק' שהורשע ברצח משפחת דוואבשה, הפגנה משולחת רסן נגד הרצאה של הרב המתסיס לווינשטיין במשרדי 'ראש יהודי' וכשכבר גדשה הסאה והתפנינו לבקש סליחה ביום הקדוש בשנה הגיעה ההתנגשות בערב כיפור בין מתפללי ארגון 'ראש יהודי' לחלוצי החילוניות של תל אביב.

אלו ואלו לא יפספסו אפשרות לעשות 'נא בעין' והכל בשם ערכים נעלים: בשם החופש וחופש הפולחן החופש להתקוטט. השנה לאור האווירה ותחושת הדחיפות של פרנסי המעוז החילוני האחרון החליטה העירייה לא להרשות הצבה של מחיצות הפרדה בין המתפללים של 'ראש יהודי' אלו בתורם בקשו סעד מבית המשפט שנתן פסק דין בן 17 עמודים בו הוא מזכיר את החלטת העירייה מ-2018 שאינה מאפשרת הצבת מחיצות להפרדה מגדרית בשטח ציבורי, אזכור העובדה שיש יותר מ-500 בתי כנסת בעיר והציטוט של השופטת 'שלא זכור לי שכיכר דיזינגוף מוזכרת כמקומות הקדושים ליהדות'.

הסיטואציה הייתה קשה

המפגינים שהגיעו שעה טרם תחילת הצום חשכו עיניהם כאשר הם ראו את 'הישראבלוף' של המתפללים. אלו הציבו במה ענקית בלב הכיכר משל היה מדובר במזבח וכדי להוסיף על זה הציבו בין הבמה לכיכר המזרקה הפנימית שרשרת דגלים ענקית שישמשו כמעין וילון שחוצץ בין מתחמי התפילה. המפגינים שהגיעו גם ככה טעונים לא היו צריכים הרבה כדי להתקומם ולזעוק את זעקת הדמוקרטיה (ועוד דברים שהשתיקה יפה להם). חלק מהם קשרו עצמם באזיקונים לבמה. בחור שהחל להתפרע נעצר לכמה שעות. הסיטואציה הייתה קשה והמתפללים לבושים בלבן שהחלו לזרום לכיכר נראו נבוכים, אובדי עצות, המומים ומושפלים.

צילום: איתן אלחדז ברק

ישראל זעירא יו"ר הארגון שעלה לכותרות ניסה לשדל את השוטרים לפנות את המפגינים אך הדבר לא הסתייע. מדובר בכל זאת בשטח ציבורי. מנגד גם הקריאות של המוחים להסיר את שרשרת הדגלים לא נענתה. השוטרים לא חשבו שמדובר במחיצה, "הרי אפשר לעבור בין הדגלים" אמר הקצין המקומי. הרוחות החלו להתלהט וקריאות גנאי וצעקות "בושה, בושה" 'אין מחילה' הופנו כלפי המתפללים. בקצה הכיכר החלו באופן ספונטני אנשים לערום ולאסוף את הכיסאות. כשאני שואל מי אמר להם לאסוף אותם, "ראיתי שפשוט אוספים אותם אז עזרתי להם" ענה באופן ציני אחד מהם.

במקום החלו להתפתח וויכוחים עם אותם טענות שלעסנו כל כך הרבה בחודשים האחרונים שאין טעם להזכיר. בשלב מסוים הפמליה של זעירא עזבה את המקום לכל מצהלות הקהל כאשר חלק מהנשים מקרב המתפללים פרצו בבכי. זה אולי מראה שאני לא אשכח לעולם. אני נזכר בפסוק ממשלי: "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה מֵאַהֲבָה מְסֻתָּרֶת: נֶאֱמָנִים פִּצְעֵי אוֹהֵב וְנַעְתָּרוֹת נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא".

פתאום מתוך הקהל המתפלל יוצא לו נבוך מעט שמעון ריקלין והקהל סונט בו ומגרש אותו. ברחוב אני פוגש גם את הפובליציסט הימני החרדי, ידידיה מאיר שחושב שפעם עבדתי איתו בידיעות. הוא אומר לי שכל שנה הוא מגיע לכיפור בתל אביב. הוא נראה נינוח מה אך 'תוכו רצוף עצב ותהייה'. הפעם יהיה לך בטוח על מה לכתוב, אני אומר לו, "לא מעניין אותי הכתיבה. רק רציתי להתפלל". הוא אומר לי.

פעילי מחאה מקפלים את הכסאות בכיכר (צילום: איתן אלחדז ברק)

גם בכיכר הבימה קיים ארגון לעולים חדשים אנגלוסקסים בשם 'TRIBE' תפילה עם מחיצה וגם לשם הגיעו המוחים ו'פוצצו' את התפילה, "עליתי לפני שנה מטורונטו" סיפר לי בחור צעיר שלקח חלק בתפילה במקום, "נכון שהיו כמה מחיצות אבל אף אחד לא באמת התייחס אליהם" אמר לי כשהוא עדיין המום.

בבית פרת הייתה מחיצה סימלית למען "שלום בית"

אם הייתה נחמה בערב הזה אותו עשיתי באופניים (לא חשמליות) מקרית אונו לת"א זו הייתה בשבילי החוויה של מפגש כיפור של קהילת 'בית פרת' שהתכנסה בבית הספר 'בר אילן' בשדרות רוטשילד. זוהי 'מדרשה ישראלית' של 'ישראלים חדשים ומתחדשים' אשר מגיעים לתוכניות לימוד לפני ואחרי צבא מעין זרם של יהדות מתחדשת מברוך שפינוזה ועד לרב קוק.

בתפילת 'כל נדרי' הפכו את אולם הכדורסל 'למקדש מעט' תחת הכותרת: 'כל ישראל יש להם חלק' פסוק מוכר ממסכת סנהדרין. ושם באותו אולם כדורסל שכוסה בלבן אולי מצאו את הפתרון לדבר הזה שמסבך אותנו כל כך. בתוך האולם התפללו בנועם נשים וגברים, חילונים ודתיים, כיפות בשלל גוונים וצבעים. בכניסה לאולם התפילה נתלה שלט בו נכתב: "הקהילה שלנו מנהלת שיח שנים רבות על הפער הזה שבין מקומם של נשים במרחב התפילה לבין תחושת השותפות של נשים בימינו בשדות החיים השונים. רבים ורבות מאתנו מבקשים מרחבי תפילה שיויוניים זאת לצד רבים ורבות מאתנו שחוששים משינויים גדולים ומיצירת חיץ גדול מדי בין התפילה שלנו לתפילתם של הדורות שקדמו לנו".

בתפילת של 'בית פרת' נדמה שמצליחים לרבע את המעגל: בתורה ובהפטרה קוראים נשים וגברים (לפי פסיקה של הרב דניאל שפרבר). הסידור אורתודוכסי, את התפילה מוביל חזן ורק בחלק מאולם התפילה הציבו מחיצה שמיועדת לאלו שחפצים בכך. הקיצוניים מכל צד שמעדיפים את הכל או לא כלום בוודאי יתערמו על הסידור הזה אך ביהדות יש היתר מפורש לשקר למען 'שלום בית' אך האם גם אנחנו מוכנים קצת לעקם את העקרונות המקודשים שלנו למען 'שלום בית'?

==

איתן אלחדז ברק הוא כתב, צלם וחוקר טקסים ומנהגים בישראל.