אבל כבד ירד אתמול (שני) על עולם המוסיקה החסידית עם היוודע דבר פטירתו של הזמר החסידי דדי גראוכר. לאורך שנותיו צבר חברים ומכרים והיה מגדולי הזמר החסידי ושימח את עם ישראל עם להיטיו המוכרים "לך אתן את הארץ הזאת" ו"הוא יגאל אותנו". אך מעבר להיותו זמר, דדי היה קודם כל חבר ואדם יקר. בראיון לסרוגים מספרים חברים על אישיותו של דדי, מהילדות ועד היום. "היה מתנה לעולם, בשירה שלו שמעו את טוב ליבו".

מאסטרו אלי יפה היה אחד מחבריו הקרובים, בקול חנוק הוא מתאר את דמותו הייחודית של גראוכר. "דדי היה דמות מיוחדת בתרבות היהודית, השירה שלו הייתה מלאת נשמה, הרגשת שהבן אדם לא שר מהקול אלא מהלב. יש פסוק שאומר "ומל ה' אלוקיך את לבבך", ראשי תיבות מוח ולב, זה היה דדי", ספד לו מאסטרו יפה.

"העלה חיוך לאנשים שהיו שבורים ורצוצים"

מאסטרו יפה סיפר על פועלו של דדי: "מעבר להיותו זמר, בשירה שלו שמעו את טוב ליבו. הבן אדם היה יודע איך להרים מצב רוח לאנשים מדוכאים, נכס יוצא מהכלל כבן אדם וכזמר וזה בלט בשירה שלו. היה הולך למקומות של אבלים שהיו שבורים ורצוצים והיה מעלה להם חיוך על הפנים. הוא היה עושה מצב רוח לכולם והיה תמיד מרכז של אהבה, צחוק, אחדות. וכל זה בלט בשירה שלו. היה לו טוהר שקשה למצוא היום במקומות אחרים".

אלי יפה, סופד לחברו דדי (צילום: יוני מאיר, סרוגים)

מנחם כהן מי שכיהן בעברו כסמנכ"ל משרד החינוך מספר על חברו הקרוב זה עשרות שנים. "דדי היה לי אדם מאוד קרוב, נפשנו הייתה קשורה אחד עם השני. היה אדם מיוחד במינו, לא פוגשים הרבה אנשים כמוהו. הייתה לו נוכחות מדהימה בכל מקום, היה אוהב אדם ואיש של אנשים. מחפש תמיד איפה ניתן לעשות עוד מצווה ושמחה, היו לו המון חסדים שלימים התבררו שנעשו בסתר. היו כל מיני צדקות שהיה נותן ועושה והיה מגייס אנשים למען צדקות אחרות". מספר כהן בכאב גדול.

לדבריו: "דדי היה אדם מיוחד במינו, זכיתי להכיר בחיי הרבה אנשים, לא הכרתי איש כמוהו. אדם שייזכר בלבבות של כל מי שהכיר אותו, אין אחד שהוא לא נחרט לו בלב ולא נשאר ממנו זיכרון עצום. זה כאב כל כך גדול שאי אפשר לעכל אותו, יקח עוד הרבה זמן לעכל את הכאב שדדי כבר לא איתנו. אדם שכולו שמחה ונתינה, זה ממש בלתי נתפס, אנשים ילכו עם העצב הזה עוד שנים רבות, היה מתנה לעולם וחבל שהוא נלקח כל כך מהר".

"האדם הכי שמח שהכרתי בחיים"

איש התקשורת מנחם הורביץ היה מחבריו הקרובים ספד לחברו שהלך לעולמו. "דדי היה האיש הכי שמח שפגשתי בחיים. כשישבנו בחבורה ושוחחנו, כמה שניסיתי להיות יותר מחויך ממנו זה לא עבד. כשהוא קם בבוקר המטרה שלו הייתה לשמח את מלכה אשתו ובני המשפחה. גם שפגש אנשים שלא הכיר, דתיים, חילוניים, שמאלנים וימנים, תמיד חמש דקות אחרי שהיה מגיע, גרם לחיוך אצל רבים וטובים.

הוא ייזכר כאדם השמח ביותר שפגשתי. היה לו טוב לב, סייע לאנשים, הגיע לשמחות של אנשים שלא היה בידם את הכסף לשלם בעבור הופעה. שימח יהודים בארץ וברחבי העולם. זאת אבידה כל כך גדולה בגיל צעיר כל כך עם יכולות בתחום המוסיקה, החזנות והחסד. כל זה נעלם בשעות לצערנו הרב".

מנחם הורביץ, חברו הקרוב של דדי (צילום: יונתן זינדל\פלאש 90)

ברכה זיסר אלמנתו של איש העסקים מוטי ז"ל נמצאת ביחסי חברות מאוד טובים עם משפחת גראוכר. בהתרגשות ובדמע היא תיארה את היכרות רבת השנים: "אנחנו מכירים את דדי שנים רבות, נכנס לחיינו שהיינו חברים צעירים באותה חבורה. לפני שנים רבות מוטי רצה לגרום למפד"ל לעלות לשלטון ושיהיה לה ייצוג מקסימלי בכנסת יזם אירוע גדול בפארק הירקון שאליו הגיעו אנשים רבים מהציבור הדתי. על הבמה היו אברהם פריד, מרדכי בן דוד, יוסי גרין ודדי כמובן במן קונצרט חגיגי משיריו של גרין וגם דיבורים.

"בבחירות ההם המפד"ל זכתה בשיא מנדטים של כל הזמנים, מאז לא היה ייצוג כזה לציבור שלנו. אנחנו עברנו לגור מבני ברק לפתח תקווה בקרבת הבית של דדי ורעייתו מלכה, המשפחות מאוד התקרבו, הילדים חיו זה בבית של זה. הרבה שמחות חגגנו יחד ועברנו אירועים עצובים. דדי היה חבר מאוד קרוב, ידע להצחיק ולהגיד את המילה הטובה. נרתם לכל עזרה. תמיד שמע על מקרים של אלמנות ויתומים שזקוקים לעזרה, תמיד עזר ביד רחבה וגייס אנשים שיעזרו.

איש ענק עם לב רחב שתמיד עזר לרבים. ליבי עם המשפחה ומלכה רעייתו שסעדה אותו בשנים האחרונות. הייתה להם זוגיות יוצאת מן הכלל, הקימו בית לתפארת. החבורה שלנו הייתה מאוד קשורה אחד לשני, הרבה מסיבות ואירועים יחד. אחרי שמוטי נפטר ועכשיו דדי, זו אבידה גדולה. פטירתו הנחיתה מכה גדולה על החבורה וצל גדול, כולנו אבלים, נכנסים לראש השנה עם לב כבד ודמעות בעיניים".

"איש של חסד ואמת"

המנצח והמעבד המוסיקלי יובל סטופל צועד עם דדי כבר קרוב ל- 30 שנה. "היה איש של חסד ואמת כמו שהוא את השיר "חסד ואמת נפגשו". אצלו זה באמת היה כך, מעבר למילים. ההיכרות שלי הראשונה איתו הייתה מוזיקלית, הייתי חייל בלהקת הרבנות הצבאית והוא הגיע להופיע איתנו, שם פגשתי אותו לראשונה, רק שנים לאחר מכן התחברנו אישית אצל מוטי זיסר בבית. במשך שנים הייתי גבאי במניין שדדי ייסד אצל מוטי בבית ונפגשנו באופן אינטנסיבי. אחרי שמוטי נפטר דדי חלה, הייתי עם אברהם פריד אצלו מספר פעמים בבית החולים, בביתו ובשמחות שלו. איש של אופטימיות, אהב אנשים, שופע כריזמה.

יובל ממשיך בדבריו ומגלגל את סיפור קטן אך מלא עומק על דדי. "לפני חמש עשרה שנה, דדי היה בניו יורק, התקשר אליי יום אחד, הייתי אחרי השחרור מהצבא, שאל אותי היכן אני נמצא, עניתי לו בבני ברק. הוא נתן לי כתובת ותיקח משם מעטפה, שאלתי אותו באיזה עניין, אמר אל תשאל שאלות ושהמעטפה תהיה אצלך תתקשר אליי. כשהיא הייתה אצלי הוא שאל אותי באיזה יום המופע של זיכרון מנחם, עניתי לו שהיום בערב. היה המנהל של מונה רוזנבלום באותו אירוע.

דדי אמר לי שהמצב של המכירה של הכרטיסים לא בשיאו, יש לך מספיק כסף, לך תקנה את כל הכרטיסים שנשארו ותחלק אותם שיבואו אנשים. נסעתי ליד אליהו, רכשתי את כל 1000 הכרטיסים, ותוך כמה דקות השמועה על החלוקה התפשטה והאולם היה מלא. אנשים הגיעו. בזיכרון מנחם שאלו אותי שנים מהיכן התרומה, דדי לא רוצה שידעו מזה. רק לפני כמה שנים בראיון רדיו הוא הסכים שאספר את זה".

סטופל ממשיך ומתאר את שנותיו האחרונות של דדי: "היה לו לב ענק. הייתה לי זכות בחול המועד סוכות לפני שנתיים, עשו אירוע לישיבת מערבא וידעתי על הקשר שלנו עם הרב צ'ייט, החלטתי להפתיע אותו, הילדים שלי לומדים שם. אמרתי לדדי תגיע ותופיע, הוא אמר לי אתה יודע שאני לא שר, קשה לי, אמרתי לו, זה יעשה טוב לכולם. בסוף הוא הפתיע והגיע, הוא עלה על הבמה באמצע המופע ושר בקול סדוק ובקושי לנשום, אבל הלב שלו כיסה את כל הבעיות האלה. לדעתי זו הייתה הפעם האחרונה שהוא שר על במה באירוע ציבורי".

"לדבר על דדי בלשון עבר נשמע כמו סרט דמיוני. האיש היה מלא חיים.  פצצה של אנרגיה, כולו היה מלא בשמחה למרות שעבר בילדות שלו חיים קשים, אבל את הכאב והסבל לקח למקומות של שמחה. אנו מצווים "והחי יתן אל ליבו", לקחת את הדברים וליישם אותם, הבעיה הגדולה שאנו חיים כאן ועכשיו, שומעים משהו, מתעצבים וכואבים וממשיכים הלאה בחיים".

יובל סטופל (צילום: סלפי עצמי)

כשנתניהו התקשר לדדי: "למה לא סיפרת לי שאתה מאושפז?"

ישראל גוטסדינר חצי מצמד רעים חברו הקרוב של דדי הספיד בדמעות את לכתו. הכרתי את ההורים של דדי בשנות ה-70, היינו היחידים בשטח, היה צמד רעים. אני ישבתי ליד אביו של דדי שהיה אז בן 12, הוא אמר לי ישראל, דדינ'קה שלי שר מדהים, תראה מה אפשר לעשות איתו. אז פניתי למונה רוזנבלום והוצאנו איתו תקליט "נשמה שנתת בי". לקחו אז ארבעה צעירים בני 12 ו-13 לתת טיפה גוון.

הכרתי את דדי פעם ראשונה כנער. לימים האבא נפטר בנסיבות לא נעימות והאמא בשנה אחת. הוא התייתם בגיל מאוד צעיר. וכבר אז כולם ראו שהקול של דדי משולב עם נשמה, נוכחות על במה שלא היו לו מתחרים. הוא היה פשוט כובש אותך. אנשים לא מבינים שקול לבד לא מספיק. דדי היה סטנדאפיסט בנשמתו. כל מי שהכיר אותו יודע שדדי בין מספרי הבדיחות ברמה אחרת לגמרי".

"הוא ידע לשלב את הדברים האלה, הייתה לו אהבה לחיים, לאוכל טוב, לטיולים ולמשפחה. היה איש שמח, איך שרואים אותו, החיוך שלו הדביק. איך שראו את דדי מדבר עם מישהו ידענו שהוא יתפקע מצחוק. הוא ידע להתחבר לאנשים. לפני חמש שנים שדדי היה מאושפז ביקרתי אותו, שוחחנו ופתאום ביבי מתקשר, ראש הממשלה אמר לו "אני צריך לשמוע ממישהו אחר שאתה בבית חולים? למה לא אמרת לי". אתה רואה חברות אמת. ביבי מוצא זמן לצלצל שהוא שמע ממישהו שהוא אושפז, אז דדי ענה לו "הדבר האחרון שאני צריך זה לבלבל לך את המוח? חסר לך בלאגנים?". וזו רק דוגמא אחת.

גוטסדינר ממשיך לתאר את אישיותו המיוחדת של גראוכר. "דדי התחבר לכולם, כולל למנקים בבורסה. זה פשוט לא יאומן. השילוב שלו לעשות עסקים ולעסוק במוסיקה היה מנצח. הוא חינך משפחה וילדים מדהימים, הם היו איתו והוא איתם, אי אפשר שלא היה לא לאהוב אותו, כולו היה טוב. לא שמעתי ממישהו שיגיד מילה לא טובה עליו, רק מילים טובות!. צריך התנדבות, היה מצלצל לחברים הקרובים, שרוליק הוא קורא לי, בוא ניסע ונשמח. שמוטי (זיסר) היה חולה, כל כך שימחנו אותו. הוא היה הדינמו".

"והאהבה שלו לחיים הייתה כל כך גדולה שתרגיש שכל מי שמדברים איתו, יגידו לך שזה אובדן של חבר. איך שהוא מתחיל לספר אתה כבר צוחק עוד לפני הפאנץ'. היה איש מיוחד, הלך כל כך צעיר, אבל השאיר מורשת ומשפחה שאנשים לא מספיקים בשלוש דורות הוא הספיק בדור אחד. נזכור את הדברים היפים והשמחים שלו והמורשת, רק אופטימיות. היו לו שנים קשות מאוד. שביקרתי אותו בבית לפני חודש, דיברנו הרבה אף פעם לא דיברנו על המחלה, תמיד צחוקים, הוא אמר לי "ישראל אתה מביא לי כוח, תבוא עוד פעם".

"ידע תמיד לשמור על רוח טובה"

עופרה סולקיס גדלה עם דדי מגיל גן בעיר גבעתיים בה גדל. "מה שבלט אצלו מהילדות המוקדמת, הוא היה אחד שאוהב לעשות שמח, להצחיק, לשיר, זוהי נקודה שהייתה לאורך כל השנים. הכרתי אותו מהגן והייתי בחתונתו". מספרת סולקיס. היא מוסיפה כי "גם שעברו עליו תקופות קשות בחיים, הוא ידע להצליח לשמור על הרוח הטובה הזו".

סולקיס מתארת כי כבר מגיל צעיר דדי בלט בכישרונו המוסיקלי: "הוא תמיד תפס את הבמה בתור ילד, בבני עקיבא, לימד אותנו שירים חדשים. היה בלהקת זמר, בעונת הפרחי למיניהם. הוא היה שר ומלמד אותנו את כל השירים החדשים שיצאו לאור. זה מה שבעיקר נזכור ממנו, ילד, נער שתמיד היה על הבמה".

דורית קליין למדה עם דדי בבית הספר "אמונים" ושניהם היו חניכים באותו השבט בסניף בני עקיבא בגבעתיים. "אני זוכרת כמה שמחנו כשדדי היה מגיע לסניף, עם השירים החדשים מהלהקות של יגאל צליק" היא נזכרת. לדבריה "אני זוכרת אותו יושב על המשענת של הספסל ומלמד אותנו והיינו מעודכנים בזכותו בניגונים הכי חדשים. הוסיף הרבה שמחה ואהבת הניגון אצל כולנו".