מה אומרת ההלכה על הקדיש של רחל פרנקל

שלשום (שלישי) נערכו טקסי ההשכבה והלוויות לשלושת הנערים שנחטפו וגופותיהם נמצאו. טקסי השכבה התנהלו כרגיל ועל פי הסדר הנהוג. הספדים, השכבות, זכרונות וסיפורים בשבח הנערים. לקראת סוף טקס ההשכבה של הנער נפתלי פרנקל הי"ד המנחה אומר מילה אחת: "קדיש". עיניהם הדומעות של כל הנוכחים מופנות כעת אל אביו, אבי פרנקל, מחכות שיקום לומר קדיש על בנו, כנגד דרך הטבע. אלא שלא רק אבי קם, גם בנו ואישתו, שתעצומות נפשה נחשפו לכל העולם בשבועות האחרונים, נעמדו ועשו את דרכם בסמוך לאבי המשפחה. זה מקובל לעמוד ליד מישהו שאומר קדיש בפעם הראשונה כדי לחזק אותו. אך לא לשם חיזוק קמה רחל פרנקל ממקומה. כשהגיעה ליד בעלה אבי, פצחו שלושתם את פיהם והחלו באמירת הקדיש. כן, גם רחל עצמה אמרה קדיש על בנה.

ביהדות, נשים מוצאות עצמן לא אחת ממודרות מחיי הדת בשל איסורים הלכתיים.

לא מעט רבנים עסקו בשאלה האם מותר לאישה לומר קדיש יתום, ונראה שאיש מהם לא שש להתיר זאת ללא להטיל מגבלות וגדרות על ההיתר. מעיון בשותי"ם של רבנים ומשיחות עם כמה מהם, נראה כי כמעט אין התייחסות לשאלה האם מותר לאישה לומר קדיש על בנה. כולם עסקו בשאלת אמירת הקדיש של אישה על אביה או אמה כמו שקורה בדרך כלל.

לפני כארבע שנים פרסם הרב עובדיה יוסף זצ"ל פסק הלכה המתיר לנשים לומר קדיש יתום. פסק ההלכה, שנתפס כחריג, פורסם על ידי אחד מנכדיו של הרב, אברך בישיבה חרדית-ספרדית חשובה, שמשמש כעורך האתר "הלכה יומית", שמפרסם דרך קבע את פסיקותיו של הרב עובדיה. בניגוד לרובם המכריע של פוסקי ההלכה, מנהיגה הרוחני של ש"ס מאפשר גם לנשים לחוות את מנהג האבלות היהודי המטלטל ולומר קדיש על יקיריהן. עם זאת, בעיון בתוך הפסק עצמו מגלים כי הרב עובדיה מסייג את הפסיקה בשלושה סייגים: על הקדיש להיאמר על האב או האם בלבד, לאישה אין אחים שיאמרו קדיש על ההורה והאישה לא תאמר את הקדיש באולם בית הכנסת. ובמילותיו של הרב: "מי שנפטר מן העולם ולא השאיר אחריו בנים לאמירת קדיש לעילוי נשמתו, וזכה שיש לו בנות צדקניות הרוצות לומר קדיש לעילוי נשמתו, יש לאפשר להן לומר קדיש כאשר מתאסף מניין אנשים בבית לאמירת דברי תורה, או לאחר קריאת תהילים באיזה מקום שיהיה. אבל באולם הגדול של בית הכנסת, אין להנהיג אמירת קדיש על ידי אישה". בסופו של דבר נראה כי גם בפסק ההלכתי המהפכני הזה אין איזכור לאמירת קדיש של אישה על בנה.

רב נוסף שנדרש לשאלת אמירת הקדיש של אישה הוא הרב שלמה אבינר, מבכירי הציונות הדתית, שפרסם אלפי תשובות לשאלות שנשלחו אליו. בשאלה שנשאל הרב אבינר האם מותר לאישה לומר קדיש על אביה בעזרת נשים, השיב הרב כי הדבר מותר בתנאי שאומרת בשקט וקולה נבלע בין קול הגברים האומרים. עם זאת מסייג הרב אבינר ואומר שאין לשנות סדרי תפלה. במקרה אחר נשאל הרב אבינר – במקרה שנראה כקרוב ביותר לקדיש של רחל פרנקל: פעם ראיתי אשה נכנסת לבית-מדרש לומר קדיש ורבנים שם לא אמרו לה כלום?! הרב השיב כי לפעמים נהגו כן, אבל מדובר בדבר חד פעמי והגר"מ פיינשטיין בעצמו מסיים שצריך עיון. ולמעשה, זה לא המנהג הקבוע באומה, ואין לשנות. בתשובה לשאלה אחרת ענה הרב אבינר, בהתייחסו לגיל האישה, כי במקומות מסויימים נהגו שילדות בנות פחות מגיל חינוך נהגו לומר קדיש, אך גם זה היה מנהג נדיר שלא נפסק להלכה. בשאלה אחרת בה נשאל הרב אבינר על אדם שמת בלי בנים וכתב בצוואתו שביתו תאמר קדיש, אמר הרב אבינר כי אין לפרוץ גדר מנהגי ישראל.

בסיכומו של דבר, ועל פי הנראה מתשובותיו של הרב אבינר, האיסור של אישה לומר קדיש מסוייג בעיקר סביב הטענה שזה לא מה שנהגו ישראל וכמובן שלא משנים סדרי תפילה, ואין ספק שהיעדרה של אמירה נחרצת וחד משמעית בנושא דורשת עיון מעמיק בסוגייה והתייעצות עם רבנים.

מלבד רבנים ואנשי הלכה שנחשפו לשאלות הללו, גם אנשי רוח דתיים עסקו בהן. לאחר טקס האשכבה כתב העיתונאי קובי אריאלי: "כמו כל יהודי דתי ידעתי כי מבחינה הלכתית אין שום מניעה שאשה תאמר קדיש. זה רק "לא מקובל". ה"לא מקובל" הזה הפך לאיזה איסור גורף שלא יעלה על הדעת בכלל לעבור עליו. אשה? קדיש? מה זה כאן נשות הכותל? מניינים שוויוניים ברעננה ובקטמון? אוי וויי. שהשם ישמור וירחם".

בהמשך כותב אריאלי: "באה רחלי פרנקל, בחן, בחסד וברחמים, בלי טיפת התרסה, בטבעיות אמהית ואמונית זכה וטהורה, ואמרה קדיש על בנה המת. יתגדל ויתקדש שמיה רבא. ופתאום זה ישב כל כך טוב ומתאים – שאיך אפשר היה שלא לבכות? ואיך אפשר היה שלא לחוש סיפוק על הקדיש הנשי הגאה הזה, שעשה קצת סדר בדברים וחידש חידוש עצוב ואמיתי? עמדו שם בסביבה רבנים חשובים, הרב קוק והרב בנימין והרב פירון, אורתודוכסים גמורים, תלמידי חכמים, והייתי יכול לחוש את אצבעות רגליהם מתכווצות בתוך נעליהם מרוב לחץ ומבוכה. ובליבי שמעתי אותם מנהלים עם עצמם דיאלוג שאומר: אוי, אוי, לא מקובל. לא מקובל". ואז מסיים אריאלי באמירה קורעת לב: "אבל גם לא מקובל שילד בן 16 נחטף ונרצח ואמו צריכה ללוות אותו אל קברו. אז מנעי קולך מבכי, רחל, ועינייך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך".

בסיכומו של דבר נראה כי כיום אין מי שיתיר זאת באופן גורף, ויתייחס להלכה היבשה שאומרת שאין כל איסור בדבר. אך לנו נותר רק לקוות שלא נצטרך להתעסק עם השאלה הזאת יותר. בכלל.