פרשת המן
חכמינו ז"ל אמרו כל מי שיאמר פרשת המן בכל יום לא יחסר לו פרנסה ומקודם אומרים את ה'יהי רצון'. (ויוכל לומר פרשת המן אפילו בשבת רק התפילות על הפרנסה לא יאמר בשבת)
וסגולה מיוחדת לומר את פרשת המן (שניים מקרא ואחד תרגום) ביום שלישי בשבוע שקוראים בו את פרשת בשלח.
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי א-להינוּ וֵא-להי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְשֵׁי בֵיתִי בִּכְלָלָם. בְּנַחַת וְלֹא בְּצַעַר בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבוֹד עֲבוֹדָתֶךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶךָ כְּמוֹ שֶׁזַנְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה:
פרשת המן – שמות פרק טז
(ד) וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא:(ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם: ס
(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יי הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יי בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יי וְנַחְנוּ מָה כִּי תלונו תַלִּינוּ עָלֵינוּ:
(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יי לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בִּשְׁמֹעַ יי אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יי:
(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יי כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם:
(י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר וְהִנֵּה כְּבוֹד יי נִרְאָה בֶּעָנָן: פ
(יא) וַיְדַבֵּר יי אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר א-להם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יי א-להיכֶם:
(יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:
(יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס דַּק כַּכְּפֹר עַל הָאָרֶץ:
(טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יי לָכֶם לְאָכְלָה:
(טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:
(יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט:
(יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ:
(יט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר:
(כ) וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה:
(כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:
(כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה:
(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יי שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיי מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר:
(כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ:
(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיי הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה:
(כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לֹא יִהְיֶה בּוֹ:
(כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וְלֹא מָצָאוּ: ס
(כח) וַיֹּאמֶר יי אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:
(כט) רְאוּ כִּי יי נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי:
(ל) וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי:
(לא) וַיִּקְרְאוּ בֵית יִשְׂרָאֵל אֶת שְׁמוֹ מָן וְהוּא כְּזֶרַע גַּד לָבָן וְטַעְמוֹ כְּצַפִּיחִת בִּדְבָשׁ:
(לב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי מְלֹא הָעֹמֶר מִמֶּנּוּ לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם לְמַעַן יִרְאוּ אֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתִּי אֶתְכֶם בַּמִּדְבָּר בְּהוֹצִיאִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(לג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח צִנְצֶנֶת אַחַת וְתֶן שָׁמָּה מְלֹא הָעֹמֶר מָן וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יי לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם:
(לד) כַּאֲשֶׁר צִוָּה יי אֶל מֹשֶׁה וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת לְמִשְׁמָרֶת:
(לה) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אָכְלוּ אֶת הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד בֹּאָם אֶל אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת אֶת הַמָּן אָכְלוּ עַד בֹּאָם אֶל קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן:
(לו) וְהָעֹמֶר עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא: פ
תרגום אונקלוס שמות פרק טז
(ד) ואמר יי למשה האנא מחית לכון לחמא מן שמיא ויפקון עמא וילקטון פתגם יום ביומיה בדיל דאנסינון היהכון באוריתי אם לא:(ה) ויהי ביומא שתיתאה ויתקנון ית דייתון ויהי על חד תרין על דילקטון יום יום:
(ו) ואמר משה ואהרן לכל בני ישראל ברמשא ותדעון ארי אפיק יי יתכון מארעא דמצרים:
(ז) ובצפרא ותחזון ית יקרא דיי בדשמיען קדמוהי תורעמתכון על יי ונחנא מא ארי מתרעמתון עלנא:(ח) ואמר משה בדיתן יי לכון ברמשא בסרא למיכל ולחמא בצפרא למסבע בדשמיען קדם יי תורעמתכון דאתון מתרעמין עלוהי ונחנא מא לא עלנא תורעמתכון אלהין על מימרא דיי:
(ט) ואמר משה לאהרן אימר לכל כנשתא דבני ישראל קרובו קדם יי ארי שמיען קדמוהי תורעמתכון:
(י) והוה כד מליל אהרן עם כל כנשתא דבני ישראל ואתפניאו למדברא והא יקרא דיי אתגלי בעננא:
(יא) ומליל יי עם משה למימר:
(יב) שמיע קדמי ית תורעמת בני ישראל מליל עמהון למימר בין שמשיא תיכלון בסרא ובצפרא תסבעון לחמא ותדעון ארי אנא יי אלהכון:
(יג) והוה ברמשא וסליקת שליו וחפת ית משריתא ובצפרא הות נחתת טלא סחור סחור למשריתא:
(יד) וסליקת נחתת טלא והא על אפי מדברא דעדק מקלף דעדק דגיר כגלידא על ארעא:
(טו) וחזו בני ישראל ואמרו גבר לאחוהי מנא הוא ארי לא ידעין מא הוא ואמר משה להון הוא לחמא דיהב יי לכון למיכל:
(טז) דין פתגמא דפקיד יי לקוטו מניה גבר לפום מיכליה עומרא לגולגולתא מנין נפשתכון גבר לדבמשכניה תסבון:
(יז) ועבדו כן בני ישראל ולקטו דאסגי ודאזער:
(יח) וכלו בעומרא ולא אותר דאסגי ודאזער לא חסר גבר כפום מיכליה לקטו:
(יט) ואמר משה להון אנש לא ישאר מניה עד צפרא:
(כ) ולא קבילו מן משה ואשארו גובריא מניה עד צפרא ורחש רחשא וסרי ורגז עליהון משה:
(כא) ולקטו יתיה בצפר בצפר גבר כפום מיכליה ומא דאשתאר מניה על אפי חקלא כד חמא עלוהי שמשא פשר:
(כב) והוה ביומא שתיתאה לקטו לחמא על חד תרין תרין עומרין לחד ואתו כל רברבי כנשתא וחויאו למשה:
(כג) ואמר להון הוא דמליל יי שבא שבתא קודשא קדם יי מחר ית דאתון עתידין למיפא איפו וית דאתון עתידין לבשלא בשילו וית כל מותרא אצנעו לכון למטרא עד צפרא:
(כד) ואצנעו יתיה עד צפרא כמא דפקיד משה ולא סרי ורחשא לא הות ביה:
(כה) ואמר משה אכלוהי יומא דין ארי שבתא יומא דין קדם יי יומא דין לא תשכחוניה בחקלא:
(כו) שתא יומין תלקטוניה וביומא שביעאה שבתא לא יהי ביה:
(כז) והוה ביומא שביעאה נפקו מן עמא למלקט ולא אשכחו:
(כח) ואמר יי למשה עד אימתי אתון מסרבין למטר פקודי ואוריתי:
(כט) חזו ארי יי יהב לכון שבתא על כן הוא יהיב לכון ביומא שתיתאה לחים תרין יומין תיבו אנש תחותוהי לא יפוק אנש מאתריה ביומא שביעאה:
(ל) ושבתו עמא ביומא שביעאה:
(לא) וקרו בית ישראל ית שמיה מנא והוא כבר זרע גדא חיור וטעמיה כאסקריטון בדבש:
(לב) ואמר משה דין פתגמא דפקיד יי מלי [מלא] עומרא מניה למטרא לדריכון בדיל דיחזון ית לחמא דאוכילית יתכון במדברא באפקותי יתכון מארעא דמצרים:
(לג) ואמר משה לאהרן סב צלוחית חדא והב תמן מלי [מלא] עומרא מנא ואצנע יתיה קדם יי למטרא לדריכון:
(לד) כמא דפקיד יי למשה ואצנעיה אהרן קדם סהדותא למטרא:
(לה) ובני ישראל אכלו ית מנא ארבעין שנין עד דעלו לארע יתיבתא ית מנא אכלו עד דאתו לסיפי ארעא דכנען:
(לו) ועומרא חד מן עשרא בתלת סאין הוא:
ואומרים
אַתָּה הוּא יי לְבַדֶּךָ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶיהָ הַיַּמִים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵינוּ גַּם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמַיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם וְגַם נָתַתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם שִׂמְלוֹתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם כֵּן בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵנוּ וּתְפַרְנְסֵנוּ וּתְכַלְכְּלֵנוּ וְתַסְפִּיק לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ וְצָרְכֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְרוּבִּים בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֹרַח וְעָמָל גָּדוֹל מִתַּחַת יָדְךָ הַנְּקִיָּה וְלֹא מִתַּחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם:
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יי אֱ-לֹהַי וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחֲסוֹרֵנוּ וְתַזְמִין לָנוּ כָּל צָרְכֵנוּ לְכָל יוֹם וָיּוֹם מֵחַיֵּינוּ דֵי מַחֲסוֹרֵנוּ וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵינוּ דֵי סִפּוּקֵנוּ וּלְכָל עֶצֶם מֵעֲצָמֵינוּ דֵי מִחְיָתֵנוּ מִיָּדְךָ הַטוֹבָה וְהָרְחָבָה וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵינוּ וְקוֹצֶר חֲסָדֵינוּ וּמִזְעֵיר גְּמוּלוֹתֵינוּ וְיִהְיוּ מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם בְּדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר הַבּוֹטֵחַ בַּיי חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. וּכְתִיב. וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. יי א-להים אֱמֶת תֵּן לִי בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדַי כִּי בָטַחְתִּי בְךָ שֶׁעַל יְדֵי מְלַאכְתִּי וּמַשָּׂא וּמַתָּן וַעֲסָקִים שֶׁלִּי תִּשְׁלַח לִי בְּרָכָה שֶׁאוּכַל לְפַרְנֵס אֶת עַצְמִי וּבְנֵי בֵיתִי בְּנַחַת וְלֹא בְצַעַר בְּהֶתֵּר וְלֹא בְאִסּוּר לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וִיקוּיַם בִּי מִקְרָא שֶׁכָּתוּב הַשְׁלֵךְ עַל יי יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ אָמֵן:
מה דעתך בנושא?
5 תגובות
1 דיונים
משה אהרון
הסיפור האחר של המן ========================. הסיפור של המן הוא סיפור אחר ושונה מכפי שמספרים לנו המדרשים ועדת הדרשנים . ולנו חשוב לספר אותו בהמשך למלחמה בכל אלה הסוברים כי חלילה : ...
הסיפור האחר של המן ========================. הסיפור של המן הוא סיפור אחר ושונה מכפי שמספרים לנו המדרשים ועדת הדרשנים . ולנו חשוב לספר אותו בהמשך למלחמה בכל אלה הסוברים כי חלילה : יש בלימוד התורה כדי לבטל את עמל הפרנסה בלחונן את הארץ ואת אבניה. המן איננו לחם רגיל של ארץ נושבת אלא של מדבר. הוא גם איננו לחם בריא של הארץ אלא לחם משמים וככזה הוא לחם לשעה בלבד . הוא כשמו לחם של "נמים" [אותיות "מן = נם"] הוא לחם של אדם במצב של נרפות ורופסות . אותם שאינם עמלים עם הארץ להוציאו ממנה בזיעת אפיים. הקב"ה ברא עולם מתוקן שהאדם יעמול בשביל לחמו גם למען בריאותו שלו .לא טבעי שהקב"ה ימטיר לחם משמיים במקום להמטיר מטר כיסוד מסייע ומשלים לעמל האדם. והנה צווה משה לשמר "עומר" ממנו משל כסמל לאנטי של קורבן העומר .... להניחו ב"צנצנת" משל לצנן לדורות עולם את התאווה ללחם נרפים שכזה . והכי חשוב איפה צווה משה להניח את הנצנצנת : לפני העדות . וכל כך כדי להראות לדורות עולם כי לפני העדות ולפני לימודה,יש את המלחמת הלחם הבריא הלחם מן הארץ שגם רק כך לא מברכים ברכה לבטלה כשמברכים על הלחם ... הנה כי כן סיפורו של המן כלחם משמיים הוא סיפורו של הלחם האמיתי מהארץ שגובר על הכל גם על תרבות לימוד התורה. לימוד שמבטל אושיית בראשית ושבא על חשבון הפרנסה. על דעותיי בתורה אני סופג לא מעט ביקורת וקיטונות של חרפות והשמצות . והנה אני גאה בזה להניף לפני כל את דברה זו של התורה . כדגל נגד תרבות הכוללים הטוטאלית אותה שמייחדת את החיים רק ללימוד תורה בלבד. ומזניחה היבטים אחרים של החיים ושל תיקונו של עולם: וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח צִנְצֶנֶת אַחַת, וְתֶן-שָׁמָּה מְלֹא-הָעֹמֶר, מָן; וְהַנַּח אֹתוֹ לִפְנֵי יְהוָה, לְמִשְׁמֶרֶת לְדֹרֹתֵיכֶם. לד כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה; וַיַּנִּיחֵהוּ אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדֻת, לְמִשְׁמָרֶת. לה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, אָכְלוּ אֶת-הַמָּן אַרְבָּעִים שָׁנָה--עַד-בֹּאָם, אֶל-אֶרֶץ נוֹשָׁבֶת: אֶת-הַמָּן, אָכְלוּ--עַד-בֹּאָם, אֶל-קְצֵה אֶרֶץ כְּנָעַן. לו וְהָעֹמֶר, עֲשִׂרִית הָאֵיפָה הוּא. {פ} משה אהרון עוד על המן ===============. המדבר איננו בבחינת "ארץ כנען" ארץ שנכנעת לאדם ומפעליו. הוא המדבר ארץ של "דיבור" מכאן שמו " מדבר". משל ארץ של "דרש". של קבלת התורה ולימודה. אך המעשה נתון לארץ אחרת. ארץ נושבת המתחילה בקצה המדבר . לכן סימנה התורה בכוונת מכוון את "קצה המדבר" . להניף את ה"חרב" המתהפכת " ..... לשנות דיסקט מארץ נדודים גם רעיונית לארץ נושבת . לארץ כנען ארץ הכנועה לאדם הטוב להוציא ממנה לחם בשפע . ארץ של חלב ודבש לפיכך קרויה גם ארץ ישראל גם "ארץ נושבת". ארץ המיועדת להתיישבות ולעבודת אדמתה ולחונן אבניה. "ארץ נושבת" היא לא רק ארץ שקל לו לאדם הטוב להתיישב בה. אלא שנושבת בה רוח אחרת רוח אלוקים . רוח השונה מרוח המדבר שהייתה אך ללימוד והתנסות אמונית . ארץ ישראל היא ארץ של כניעה בשלוש מאות שישים מעלות . היא נכנעת לעבודת האדם . האדם נכנע לכלליה המיוחדים. והקב"ה נכנע לשניהם . כשמגיעים לארץ צריך לשנן כי הנחנו אחורינו את "קצה המדבר". והגענו לארץ נושבת כאמור שכלליה שונים בתכלית ובראשם לעובדה ולשומרה לתיקונו של העולם באכילת לחם מן הארץ ולא באכילת לחם חסד שממי.... ולוואי שמסר זה סוף סוף יתורגם לכלל התודעה הבסיסית שבארץ ישראל לומדים אך בעיקר עובדים להוציא לחם מן הארץ משה אהרון
המשך 22:15 02.02.2023שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
אליעזר
הקבליסטים הכניסו אמונות תפלות לתורה. הכלל התורני הוא שאסור ללחוש בפסוקים על המכה.
16:52 31.01.2023שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
מה זה אומר ?
בתגובה ל: אליעזר
, רוב מוחלט של התמימים שמתפללים על הפרנסה ואומרים פסוקים כאלה ואחרים - עניים מרודים...
18:19 31.01.2023שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
נבקש משיח שיגאל אותנו מהערב רב שלא נותנים מנוחה לעם היהודי בארצו במיוחד,
ברוך השם אני מישתדל לקרוא כל יום, והיום לפי המקורות שאומרים שרבי מנחם מנדל מרמינוב,הוא שהביא את הסגולה הזו לחסידיו,וברוך השם דברים טובים ולימוד תורה מביא שפע לעולם,
10:29 31.01.2023שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר
יאיר
יישר כח
10:11 31.01.2023שפה פוגענית
הסתה
דיבה
אחר