נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות נשאה נאום הערב (חמישי) בכנס העמותה למשפט ציבורי בישראל, כשבדבריה התייחסה לרפורמה במערכת המשפט של השר יריב לוין והסערה הציבורית סביב החקיקה הצפויה.

"לפני ימים אחדים הציג שר המשפטים החדש תכנית בזק לשינויים מרחיקי-לכת במערכת המשפט. למעשה מדובר במתקפה שלוחת-רסן על מערכת המשפט, משל הייתה אויב שיש להסתער עליו ולהכניעו" אמרה חיות. "למרבה הציניות, הוגי התוכנית מכנים אותה תכנית 'לתיקון' מערכת המשפט. ואני אומרת – זו תוכנית לריסוק מערכת המשפט. היא מיועדת להנחית מכה אנושה על עצמאותה ואי-תלותה של הרשות השופטת ולהפוך אותה לרשות שותקת".

לדבריה, "מסקנה זו עולה הן מן הדרך שבה בחר השר להציג את תכניתו והן מתוכנה וממהותה. לא ניתן להבין אחרת את מסיבת העיתונאים הדרמטית שאותה בחר השר לכנס ימים ספורים בלבד לאחר כניסתו לתפקיד, בה הציג לראשונה את תכניתו".

יריב לוין (אוליביה פיטוסי: פלאש 90)

"השנה תציין מדינת ישראל 75 שנות עצמאות כמדינה יהודית ודמוקרטית. זהו ציון דרך חשוב בחיי המדינה – אך לצערי, ככל שתוכנית השינויים שהוצגה תתממש, תיזכר שנת ה-75 כשנה שבה נפגעה זהותה הדמוקרטית של המדינה פגיעה אנושה" המשיכה חיות. "בימים האחרונים שמענו כולנו כי הנימוק המרכזי להצדקת התוכנית הוא רצון הרוב והכרעת הרוב. אכן, 'שלטון הרוב' הוא עיקרון יסוד העומד בבסיס המשטר הדמוקרטי – אך הדמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב. כל הטוען כי הרוב שבחר את נציגיו לכנסת, נתן להם בכך 'צ'ק פתוח' לעשות ככל העולה על רוחם, נושא את שם הדמוקרטיה לשווא".

"זאב ז'בוטינסקי, אשר שר המשפטים החדש מעיד על עצמו כי התחנך על ברכי תורתו, כתב כבר בשנת 1938, כעשור לפני הקמת המדינה כי 'דמוקרטיה – פירושה חופש. גם שלטון הנתמך על ידי רוב, יכול לשלול את החופש. ובמקום שאין ערובות לחופש הפרט – שם אין דמוקרטיה'. אחד מתפקידיו המובהקים של בית משפט במדינה דמוקרטית הוא – מתן הגנה אפקטיבית לזכויות האדם והאזרח במדינה. בית משפט עצמאי ובלתי-תלוי הוא, על כן, אחת הערובות החשובות לחופש הפרט שעליו דיבר ז'בוטינסקי. הוא הערובה לכך ששלטון הרוב לא יהפוך לעריצות הרוב".

"מבקש ליטול מידי השופטים את הכלים המשמשים להגנה על זכויות הפרט"

בהמשך דבריה חיות הציגה מה התכנית של לוין מבקשת לעשות: "למעשה, היא מבקשת ליטול מידי השופטים את הכלים המשפטיים המשמשים אותם להגנה על זכויות הפרט ועל שלטון החוק. התכנית מדברת על פסקת התגברות אשר תשלול מבית המשפט את האפשרות לבטל חוקים הפוגעים באופן בלתי מידתי בזכויות אדם חוקתיות, ובהן הזכות לחיים, לקניין, לחופש התנועה ולפרטיות, וכן זכות היסוד לכבוד, וכנגזרת ממנה – הזכות לשוויון, הזכות לחופש ביטוי ועוד".

"פסקת ההתגברות המתוכננת נותנת הכְשר לכנסת, בתמיכת הממשלה, לחוקק באין מפריע חוקים שיפגעו בזכויות אלה" הבהירה. "לכן טועה מי שחושב שפסקת ההתגברות 'מתגברת' על בית המשפט. לאמיתו של דבר מדובר בהתגברות על זכויות אדם של כל פרט ופרט בחברה הישראלית".

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

ארכיון. יריב לוין מציג את הרפורמה (צילום: בנצי רובין/ סרוגים)

"כלי משפטי נוסף וחשוב שאותו מבקשת התוכנית ליטול מידי השופטים הוא – עילת הסבירות אשר מכוחה פוסל בית המשפט במקרים מתאימים החלטות של רשויות השלטון שנפל בהן פגם מנהלי – למשל, של שרירות, התעלמות משיקולים רלוונטיים או איזון לא נכון בין השיקולים הצריכים לעניין".

"המצדדים בביטול עילת הסבירות טוענים כי מדובר בהחלטות ערכיות ומקצועיות, וכי לצורך בחינת מידת הסבירות של החלטת הרשות אין לשופט כל עדיפות על הגורם השלטוני שקיבל את ההחלטה" המשיכה. "זהו בעיניי טיעון מוקשה. אם אין מקום להחלטה ערכית של השופט בעניין סבירות ההחלטה השלטונית, השלב הבא – על פי אותו היגיון – הוא אולי כי אין לשופט כל יתרון מקצועי לקבוע גם מהו 'ספק סביר' לצורך זיכוי של נאשם בפלילים".

חיות המשיכה ותקפה: "אולי ניתן על פי אותו היגיון להוסיף ולטעון כי אין לשופט כל יתרון להחליט אם רופא או מהנדס למשל התרשלו משום שלא פעלו כ'רופא סביר' או 'כמהנדס סביר' וגרמו נזק המצדיק פיצוי. למעשה, גם ההחלטה אם צדדים שהתקשרו בחוזה נהגו ב'תום לב ובדרך מקובלת' היא החלטה ערכית, ואולי גם בעניין זה אין לשופט כל עדיפות? מכאן קצרה הדרך עד למחיקת פרקים נרחבים בענפי המשפט הישראלי השונים, הטובלים כולם באמות מידה ערכיות שעל השופט לבחון ולהכריע בהן".

"דומני כי לאורך השנים הוכיח בית המשפט שהוא אכן נוהג בריסון ובאחריות ואינו עושה שימוש שלא לצורך בכלים אלה. המצדדים בתוכנית השינויים מנסים לצייר תמונה אחרת כאמתלה למימוש תכניתם" טענה חיות. "אך הנתונים מספרים את האמת ומלמדים כי מדובר בטענות שווא וכי השינויים שפורטו בתוכנית לא זו בלבד שאינם נדרשים על מנת לאזן בין הרשויות, מימושם הוא זה שיפר את האיזון העדין ביניהן הפרה חמורה ומסוכנת. להמחשה עד כמה מדובר בטענות שווא, אציין כי מאז חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בחודש מרץ 1992 ועד היום, התערב בית המשפט העליון ב-21 חוקים או סעיפי חוק. מתוך אלפי חוקים שחוקקה הכנסת במהלך פרק הזמן הזה".

"בית המשפט יהיה נטול כלים למילוי תפקידו"

עוד הזהירה כי "נתונים הנוגעים למדינות דמוקרטיות אחרות, כמו ארצות הברית, קנדה וגרמניה, מלמדים כי שיעור פסילת החוקים על ידי בתי המשפט שם עולה לאין שיעור על זה שבישראל. ביטול החלטות של רשויות מנהליות בעילת הסבירות אף הוא אינו חזון נפרץ בפסיקת בתי המשפט שלנו לאורך השנים. סקירה עניינית ולא מוטה של הפסיקה תלמד כי בית המשפט נמנע מלהמיר את שיקול דעת הרשות בשיקול דעתו שלו. אך הציפייה כי בית המשפט ייאלם דום גם באותם מקרים חריגים שבהם השלטון מפר את חובותיו כלפי הפרט – היא ציפייה מסוכנת".

"חשוב להדגיש: הכלים המשפטיים שאותם מבקשת תוכנית השינויים לבטל, ישללו למעשה מבית המשפט את יכולתו לקיים ביקורת שיפוטית אפקטיבית, אשר בהסתמך עליה יכול כל אזרח ותושב להעלות בפני בית המשפט טענות והשגות כנגד פעולות שביצעו רשויות השלטון" הסבירה. "מדובר בשלילת כלים משפטיים השייכים לציבור, שקיימים עבוּר הציבור, ושמופעלים על-ידי בית המשפט לטובת הציבור. בעזרת כלים אלה מעניק בית המשפט סעד לכל מי שנגרם לו עוול המצריך תיקון, ושומר על שלטון החוק ועל זכויות אדם שהינם עקרונות יסוד של הדמוקרטיה".

"אם החלטות השלטון יהיו סוף פסוק ובית המשפט יהיה נטול כלים למילוי תפקידו – לא ניתן יהיה להבטיח הגנה על זכויות באותם המקרים שבהם רשויות השלטון תפגענה בהן בחקיקה או בהחלטה מנהלית, במידה העולה על הנדרש" טענה חיות. "למרבה הצער, צבר היוזמות שמתרגש עלינו כמבול ובחיפזון אינו מסתפק בפגיעות האלה, והוא כולל גם שינוי מבני עמוק בהרכב הוועדה לבחירת שופטים ובמתכונת עבודתה".

"רצון להביא לפוליטיזציה מוחלטת של מינוי השופטים"

בהמשך דבריה חיות שאלה: "מהו הנימוק שמשמיעים יוזמי התוכנית בניסיון לתרץ את הצורך לשנות מן היסוד את שיטת מינוי השופטים בישראל, ולהקים ועדה שבה יינתן רוב "אוטומטי" לפוליטיקאים? הנימוק העולה בהקשר זה הוא כי שופטי ישראל בוחרים כביכול את עצמם 'בחדרי חדרים וללא פרוטוקול'. אין אמת בטענות אלה. הוועדה לבחירת שופטים פועלת במתכונתה זו כבר 70 שנה, ולאף גורם אין בה רוב "אוטומטי" לבחירת המועמד המועדף עליו. אף שיטה למינוי שופטים אינה חסינה לחלוטין מפני אירועים חריגים, ולכל השיטות יש יתרונות וחסרונות. אך בסופו של דבר, השיטה הישראלית למינוי שופטים היא מאוזנת, מקצועית, ומבטיחה ייצוג הוגן ומלא לכל הגורמים הרלוונטיים".

"הטענות חסרות-היסוד המועלות כנגד השיטה הקיימת לבחירת שופטים, נועדו לכסות על הסיבה האמיתית שבגינה פועלים הוגי תוכנית השינויים, והיא – הרצון להביא לפוליטיזציה מוחלטת של מינוי השופטים בישראל, בדרך של הקמת ועדה לבחירת שופטים אשר בה יהיה לפוליטיקאים רוב אוטומטי" תקפה נשיאת בית המשפט העליון. "מכך בדיוק הזהיר בגין בשעתו, באומרו כי יש למנוע מצב שבו 'הממשלה היא שתמנה למעשה את שופטינו'. אזהרה זו הייתה נכונה אז והיא נכונה גם היום".

"הרשות השופטת בישראל מקיימת כיום ביקורת שיפוטית אפקטיבית ואחראית על פעולות הממשלה והכנסת, ובעשותה כן היא ממלאת תפקיד חשוב במערך האיזונים והבלמים בין הרשויות. האיזונים והבלמים הללו עומדים בבסיס הרעיון הדמוקרטי שעליו הוקמה מדינת ישראל" הוסיפה והבהירה. "האחריות לשמירה על שלטון החוק ולהגנה אפקטיבית על זכויות הפרט בישראל, אינה מוטלת על כתפי הרשות השופטת בלבד. הרשויות האחרות נדרשות אף הן לעמוד במשימה הלאומית החשובה הזו".

"תוכניתו של שר המשפטים החדש איננה תוכנית לתיקון מערכת המשפט – היא תוכנית לריסוקה" הבהירה חיות בסיכום. "היא תפגע פגיעה אנושה בעצמאות ובאי-התלות של השופטים, וביכולתם למלא נאמנה את תפקידם כמשרתי ציבור. משמעותה של התוכנית הרעה הזו היא על כן שינוי זהותה הדמוקרטית של המדינה לבלי הכר. אדוני השר – לא זו הדרך!".