שלמה גרוניך הוא מוזיקאי וותיק וחלק מהנוף בתרבות הישראלית כבר חמישה עשורים. הוא מוכר הודות ללהיטים "יש לי סימפטיה" ו"שירים פשוטים", אך אחת מאבני הדרך המשמעותיות ביותר בקריירה שלו הייתה דווקא כתוצאה משיחת טלפון אחת בראשית שנות ה-90, שהייתה הצעד הראשון בדרך לאלבום "שלמה גרוניך ומקהלת שבא".

(מתוך: כאן מוזיקה)

"ב-1991 התקשר אלי המפיק הראשי בטלוויזיה החינוכית הישראלית, והציע לי ליצור גוף מוזיקלי של נערים ונערות בני העדה האתיופית לרגל הופעה חד פעמית בטלוויזיה", מספר גרוניך. "באתי. היו שם ארבעים ילדים שהסתכלו על הרצפה כי הם התביישו להסתכל לי בעיניים, וגם אני התביישתי, והסתכלתי גם אני על הרצפה".

גרוניך מספר על המפגש הראשוני עם אותם ילדים שחשפה אותו לתרבות אחרת כל כך- צנועה ואצילית. "הם היו נורא נרגשים, היה להם קשה לדבר מרוב התרגשות והערכה. הם עוד היו קרובים יותר לארץ מוצאם, פחות ישראלים", והמשמעות של הדבר, מסביר גרוניך, היא שהם היו מלאי כבוד והערכה כלפי המבוגר איתו הם נפגשים. "בישראל, אנחנו פחות רגישים לזה".

ואיך המפגש הזה הפך לאלבום?

"אמרתי להם, בואו נבדוק אם אפשר להקים פה מקהלה", הוא מספר. "הכנסתי אותם אחד אחד לאודישן. בדקתי את שמיעתם, יכולתם הווקלית, ובחרתי שמונה- הרוב היו בנות". החבורה יצאה לדרך.

חיים אידיסיס ("איש מאוד רגיש והומני" לדברי גרוניך), שעבד בטלוויזיה החינוכית כתב שני שירים: המסע לארץ ישראל, ושיר החסידה. הם היו שני השירים ששלמה גרוניך הלחין למקהלת שבא, והפכו למזוהים איתה במיוחד, והפכו במהירות לפס הקול של סיפור העלייה של העדה האתיופית לישראל.

"נפגשנו בפעם הראשונה בטלוויזיה, ואז התחלתי להביא אותם אלי, לסלון ביתי, כשעל הרצפה זוחלות תאומותי שחר וים. נוצר קשר יפה ונהדר בין הבנות שלי אליהן.

שחר, ביתו של גרוניך שהייתה לצידו בראיון, סיפרה גם היא על החיבור המיידי. "היינו קטנות, אז בכלל לא ידענו שיש ביננו שוני. אני זוכרת אותן עושות לנו צמות, ואהבנו אותן מאוד. זה באמת היה כמו משפחה". שחר מספרת שהיום, היא ואחותה התאומה רגישות במיוחד להערות גזעניות. "במשפחה היה ברור שאין ביננו שוני, ואם נשמע עכשיו גזענות- יהיה לנו קשה מאוד".

מה קרה אחרי שהסתיים הפרויקט, הקשר ניתק?

"כשנגמר הפרויקט, שני הצדדים, הילדים ואני, לא רצינו להיפרד", גרוניך מספר, נזכר בחיוך בילדים שהפכו לחלק ממשפחתו. "הרגשנו שנוצר פה משהו שצריך לשמור עליו. המשכתי להביא אותם אלי, לכתוב חומרים, והקלטנו תקליט שלם".

מתוך אותו חיבור יוצא דופן, נולד אלבום האולפן "שלמה גרוניך ומקהלת שבא", שיצא לאור ב-1993, ונחשב להצלחה. "הופענו בכל הארץ ולא מעט בחו"ל, וזכינו לכבוד ותהילה, הבאנו גאווה לישראל בתפוצות. קיבלנו חיבוק, אהדה ואהבה מכל שדרות העם".

"המסע לארץ ישראל" היה אחת ההצלחות הגדולות של אותו תקליט, ומזוהה עם המסע מאתיופיה לישראל גם היום. "השיר הזה היה אייקוני, ושפך אור על המבצע האנושי, הדרמטי והחד פעמי הזה- של קהילת אנשים שהולכים ברגל בפעם הראשונה לכיוון הארץ עליה הם חולמים דורות רבים".

גרוניך מספר על השיר המופלא הזה, שהמילים, הלחן והביצוע שלו מעבירים רטט של התרגשות גם בפעם העשירית. "יש פה משהו מרגש, מעל הסטנדרט. הסיפור של ההליכה במדבריות סודן בדרכך לארץ ישראל, נתונים לפרעות ושודדים, הוא יוצא דופן".

שלמה גרוניך צילום גרשון אלינסון
שלמה גרוניך בהופעה (צילום: גרשון אלינסון)

אתה חושב שמבינים את גודל הסיפור הזה היום?

"לא סתם השיר הזה מקבל מחמאות אדירות", גרוניך משיב. "זה ריגש מאוד את העם היושב בציון. הודות לשיר הזה, יש המשכיות למה שאני חשתי אז, למה שהעם חש".

יש מקום לגוף כמו מקהלת שבא בימים אלו? העדה האתיופית נמצאת במקום אחר לגמרי.

גרוניך מחייך, ונדלק בו ניצוץ מהמחשבה על איחוד מחודש של הפרויקט. "לפני כמה שנים הייתה לי תחושה של שובע, והייתי זקוק להפסקה מהפרויקט כדי לגרום לפריון מחודש שלי. גם העוצמה של סיפור העלייה הציוני פחתה, כי הם כבר כמה שנים בארץ וזה פחות אקטואלי, לאט לאט זה נזנח והונח בצד".

למרות שהפרויקט הזה כבר לא מעסיק אותו זמן רב, התזכורת הזו מציתה בו את הגעגוע. "מדי פעם יש התעוררות של געגוע לילדים, הפעם האחרונה קרתה ממש אתמול כשקראתי על הסיגד, וראיתי סרטון של ילדים אתיופים רוקדים ושרים, וזה חידש לי את הגעגוע אליהם בעוצמה גדולה".

חג הסיגד בירושלים (צילום: יונתן זינדל)

גרוניך מדבר, וההתרגשות ניכרת בכל מילה. "אני מדברת עליהם ומחייך, כי אני אוהב את הילדים האלה. את העדה האצילית הזו, המיוחדת במינה והצנועה הזו. אני מעריך ואוהב אותם ומרגיש שייך אליהם, ונרגש מאוד כשאני מדבר על זה עכשיו. החג הנוכחי, מחדש לי את הגעגוע".

אז יהיה קאמבק?

"יש סיכוי". גרוניך אומר, והחלומות כבר מתחילים להירקם. "אני אצטרך למצוא לזה את המקום הנכון בחיים שלי, וגם את ההצדקה. נוצר קשר מיוחד מאוד. אני לא יודע לאן זה יוביל, אבל יש סיכוי שנתחבר מחדש".