גילוי נאות: המאמר הזה נועד רק למי שרואה את עצמו מתלמידי משה רבנו, שקובע את ערכיו ואת יחסו למאורעות לפי ההדרכה הנצחית של תורתנו הקדושה, ולא לפי התקשורת והמוסכמות התרבותיות שמתחלפות כל הזמן לפי הרוח הנושבת.

ובכן, התורה מבדילה הבדל מוחלט בין הגופים שאחראים על בירור הצדק ואכיפתו, דהיינו בתי הדין והמשטרה, לבין "בית הדין" הפרטי שנמצא בלבו של כל אדם, שבו הוא דן ומכריע איך להתייחס לאנשים שונים. הגופים הממונים על הצדק, בתי הדין והמשטרה, מצווים "לא תכירו פנים במשפט", ועליהם לבדוק כל תלונה וכל טענה לגופה בלי משוא פנים, וכך יצא הצדק לאור.

אך לגבי "בית הדין" הפרטי שבלבנו התורה מדריכה אותנו באופן אחר. כך כותב הרמב"ם (פרקי אבות א, ו) על הדרכת המשנה "הוי דן את כל האדם לכף זכות": "שאם היה אדם בלתי ידוע אצלך, שאינך יודע אם הוא צדיק או רשע, וראית שעשה מעשה או שאמר דבר, אם תפרשהו באופן מסוים הרי הוא טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הוא רע – דון אותו לטוב ואל תחשוב בו רע. אבל אם היה אדם ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשה הטוב, וראית לו מעשה שכל צדדיו מורים שהוא מעשה רע, ואי אפשר להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה, הרי חובה לפרשו שהוא טוב כיון שיש שם צד אפשרות שהוא טוב, ואסור לחושדו, ועל זה אומרים כל החושד כשרים לוקה בגופו".

במקרה שלנו מדובר על צדיק מפורסם, שכל חייו להבת קודש של מסירות נוראה לקב"ה ישראל ואורייתא, ורבבות הולכים לאורו לא בגלל כריזמה שאין לו בכלל, אלא רק מפני תורתו וצדקותו. ומצד שני כל מי שמתבונן עם מעט חוש ביקורת מבין שלא מדובר במקרה ש"אי אפשר להכריע בו שהוא טוב אלא בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה", אלא להיפך, ההאשמות הן בדוחק גדול ובאפשרות רחוקה מאוד, כשהמתלוננת הראשונה מתחמקת מלהסביר איך ילדה שאינה גרה בעירו של הרב וממשפחה שלא הייתה בקשר עם הרב בכלל נפגשה איתו, ועוד באופן מתמשך לטענתה, ובעלה לשעבר מעיד שכשהם התחתנו היא כלל לא הכירה את הרב.

והמתלוננת השנייה טוענת שגם הרבנית טאו וגם הרב צבי יהודה ידעו שהוא פגע בה, כשכולם יודעים שהרב טאו המשיך להיות תלמידו הקרוב עד סוף ימיו, וגם ניכר מדבריה שיש מישהו שמפעיל אותה (כשהיא נשאלת איזה רבנים מלבד הרצ"י ידעו על הסיפור היא אומרת שהיא צריכה לקבל אישור, זאת מלבד ההפרעות הרבות שיש לה מהצד במהלך הראיון, כנראה ע"י מי שמפעיל אותה ומדריך אותה מה לומר). במקרה כזה הוראת התורה היא ברורה ומוחלטת: "אסור לחושדו, ועל זה אומרים כל החושד בכשרים לוקה בגופו".

הדרכה ברורה זו של התורה מתאימה גם עם השכל הישר והבריא, אם לא עוות על ידי המצווה החדשה להאמין אוטומטית לכל תלונה, רחוקה ומופרכת ככל שתהיה. השכל הישר גם מבין שהטענה 'מה פתאום שמישהי תתלונן סתם אם לא קרה כלום' שווה לחלוטין לטענה 'מה פתאום שאדם (גם אם אינו צדיק וקדוש) יתעלל ויפגע בילדות'. לצערנו ולכאבנו יש בעולם סטיות, ובדיוק כמו שיש סטיה של התעללות ופגיעה, כך בדיוק יש סטיה של עלילות שווא. אני מכיר כמה מקרים של עלילות שהתבררו כבדויות לחלוטין, כמובן בלי שום ענישה או קנס למעלילות, כמיטב המוסר הנאור והצדקני.

ומילה אחת לחכמי האתיקה הצדקניים שהעלו את הסיפור לכותרות. אם באמת הייתם רוצים להגן על החלשות הייתם מדריכים אותן בצורה דיסקרטית לפנות למשטרה, או הייתם מסייעים להן למצוא פורום שיוכל לברר את העניין ללא משוא פנים. בכל המקרים עד היום בדרך זו, ורק בדרך זו, התבררו הדברים בצורה צודקת ואמיתית.

העלאת הדברים לרשות הרבים וממילא למשפט שדה של התקשורת, היא פשע חסר הצדקה גם אם היה מדובר בסתם אדם, וק"ו כשמדובר בת"ח צדיק וקדוש שקטנו עבה ממתניכם בכל תחום ועניין, גם בצניעות ובבין אדם לחברו.

שנזכה להיות מתלמידי תלמידיהון של מרנן ורבנן חבורתא קדישתא, וכך נוסיף בנו ובעם ישראל אור טהרה וקדושה, צדק ויושר.

=======

הרב עמיחי אליאש הוא תושב הישוב כרמי צור ור"מ בישיבה הקטנה שלום בנייך