אנחנו נמצאים לפני יום הכיפורים, ואחד המוטיבים שחוזר בתפילות, גורם לאדם להרגיש בתפילה כמו "עני בפתח". האדם מתחנן "דלתיך דפקנו רחום וחנון".

מה המשמעות של הביטוי הזה שאנחנו משתמשים בו, של עני בפתח?

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב יצחק נריה על עשרת ימי תשובה

תרמו עכשיו ועזרו ללומדי התורה בחג הקרוב >>

במציאות הפשוטה, העני בפתח עומד נבוך. לפעמים הוא בא עם פתק, לפעמים הוא בא עם סיפור והוא מנסה לכבוש את ליבו של בעל הבית, שבכל זאת מגיע לו. וזה נכון.

לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים

אבל יש הרבה יותר עומק. לפני כמה שנים נסעתי ברכב באחת הערים במרכז הארץ, ומישהו נקש על דלת הרכב. הוא ביקש צדקה. הוצאתי מטבע של 5 שקלים ונתתי לו. הוא מסתכל עליי בעיניים קצת כועסות. ושאלתי אותו "מה קרה?" הוא אומר לי "ברחוב הזה לא נותנים פחות מ-50 שקל". הסתובבתי לאדם שישב לידי והוא התגלגל מצחוק, "כן, זה רחוב של העשירים בארץ, ופה נותנים 50 שקל".

ועכשיו אני רוצה לשאול, בוא נניח שהייתי נותן לו 50 שקל, הייתי פותר את הבעיה שלו? לא. לפעמים אנחנו באים לימים הנוראים עם בקשות, אבל הן כל כך מצומצמות, כי הדעה שלנו מצומצמת. אנחנו מבקשים בצורה קטנה וקטנונית, כי אנחנו אנשים קטנים.

תרמו עכשיו ועזרו ללומדי התורה בחג הקרוב >>

בזוהר הקדוש יש ביטוי מזעזע על האנשים שצורחים בתפילה ככלבים ואומרים 'הב הב'. – תן לנו בניי, חיי, מזוני. מסתכלים רק על עצמנו. חז"ל באים לפתוח לנו פתח יותר גדול בדימוי הזה. אם נקשיב לביטוי שאנחנו אומרים בתפילות ובסליחות.

אנחנו אומרים "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים" זה ודאי מזכיר את העמדה של העני בפתח, אבל אנחנו לא מעט פעמים מזכירים גם את "למענך אלוהינו עשה", "אבינו מלכנו עשה למענך אם לא למעננו".

המושגים שלנו כל כך קטנים ומצומצמים, ריבונו של עולם, תפתח לנו את העיניים, תעיף לנו את הסכך, כי אנחנו לא יכולים להישאר כל כך נמוכים. אנשים מצפים רק לעבור את הקושי הבא, ולא מסתכלים הרבה יותר גבוה. ההסתכלות הנמוכה היא כמו עני בפתח. בימים הנוראים הבאים עלינו לטובה, בואו נרים את נקודת המבט. אנחנו לא יודעים מה לבקש, אבל נתעלה כדי לדעת מה לבקש ולרצות. ושאת עומק הבקשות יגזור הקב"ה לפי עומק דעתו ולא לפי דעתנו.

תרמו עכשיו ועזרו ללומדי התורה בחג הקרוב >>