ההתקפלות של אבי מעוז, וההסכמה שלו לרוץ במקום ה-11 ברשימת הציונות הדתית, היא מדגם מייצג של קמפיין "פול גז בניוטרל" שמתנהל פה בשנים האחרונות.
ההצעה למקום ה-11 עבור אבי מעוז הייתה מונחת על השולחן עוד לפני שלושה שבועות, במוצאי שבת שאחרי החתימה בין בן-גביר וסמוטריץ' בתיווכו של נתניהו. מעוז ממש נעלב מההצעה ופצח בקמפיין לפיו הוא ירוץ עצמאית. רק שאף אחד לא התרשם מהאיום.
לכולם היה ברור שעוד יותר מאחוז החסימה הרחוק, הפחד הגדול ביותר של מפלגת נעם, הוא המבחן לכוחה האמיתי בקלפי. ב"סקרים הפנימיים" הם שווים 2 מנדטים, אבל ביום הבוחר, ספק אם היו מביאים יותר מעשרת אלפים קולות. לעולם לא נדע.
בשבועות האחרונים, וביותר בשבוע האחרון, דוברות המפלגה, הוציאה הודעות על דיונים בין מעוז לבין רבנים המשתייכים לזרם של הר המור כדי להראות שיש שטח, ויש תמיכה של רבנים. הרב טאו קרא לרוץ ברשימה עצמאית, לא חשוב מה יהיו התוצאות, ואפילו יו"ר הליכוד כיתת רגליו להר הזיתים, כדי לשוחח עם הרב טאו ולשכנע אותו.
אחרי כל הסיבוב הזה, חזרנו לנקודת ההתחלה. אבי מעוז במקום ה-11 ברשימת הציונות הדתית.
עכשיו תחשבו על כל השעות שבזבזו הרבנים בדיונים שהתבררו כמיותרים ונעשו רק כדי לשדר תחושה של חירום. ויותר מזה, כמה לכלוכים, כמה טינופים כמה השמצות כתבו תומכי מפלגת נעם בטורים, בקבוצות ווטסאפ, בפייסבוק ובכל מקום אפשרי על סמוטריץ' ובן גביר, רק בשביל לחזור לנקודת ההתחלה?
במקום שהשבועיים האחרונים יוקדשו לקמפיין מועיל, של אחדות, של ריצה משותפת, הם בוזבזו על הילוך סרק שהחזיר את מעוז לאותו מקום. חבל.
לא חבל - למדנו על הבן אדם מה הוא באמת שווה למדנו מה כוחה האמיתי של כת הקו שר"י