"השמאל מנהל את מאבקיו בלהט משיחי שלא היה מבייש שום קבוצה דתית פונדמנטליסטית" אומר ד"ר שמואל שניידר, ראש החוג לספרות בישיבה-יוניברסיטי בניו יורק, אשר היה השבוע בארץ כדי לקדם את ספרו "למי יללו התנים".
שניידר, יליד פולין שעלה ארצה בנעוריו, למד ספרות באוניברסיטה העברית, קיבל תואר דוקטור בישיבה-יוניברסיטי בניו יורק. ערך שני עיתונים עבריים באמריקה – "הדאר" ו"בצרון", ובעבודתו האקדמית התמקד בחקר יצירתו של יוסף חיים ברנר ושל אהרון אפלפלד.
בספרו הוא טוען כי הכמיהה של אנשי שמאל לפרסום דעותיהם בחוץ לארץ, היא פרקטיקה פוליטית שמטרתה ליצור לחץ על ממשלות הימין. ישראל תלויה בארצות הברית מבחינה צבאית ומדינית, ולכן השחרת פניה של ממשלת ישראל בפני דעת הקהל בארה"ב מטרתה ליצור לחץ פוליטי ולהשפיע על השלטון בישראל.
כבר במאמר הראשון בספרו, שניידר מפרק לגורמים את שיטת הביקורת של עמוס עוז, כשהוא מתחיל עם המאמר שפרסם עוז בניו-יורק טיימס בזמן מלחמת לבנון הראשונה. בביקורתו על עוז, הוא מציין (עמ' 19) שאת חטאו הראשון במאמר מבצע עמוס עוז כבר בהצגת עמדת שני הצדדים באורח דיספרופורציונלי, כשאת צד ה"נצים" הוא מציג כדעה גולמית מחוספסת ופשטנית, ואילו את צד ה"יונים" כמשהו הרבה יותר מורכב, אמביוולנטי וקשה להסברה.

במאמר אחר לא חוסך שניידר שבט לשונו מהסופר מאיר שלו (עמ' 189), במכתב התגובה לעורך ידיעות אחרונות כותב שניידר: "איני יודע מי אחראי להדפסת מאמרו הפולמוסי מניפסטי של מאיר שלו בעמוד הראשון של עיתונך, אך יהיה האחראי מי שיהיה, הוא ביצע מעשה נבלה עריכתי ומקצועי". "הארה עליונה ושלווה עמוקה לא תמצא בדבריו, מה כן היה לנו פה? פשוט הסתה, במובנה הפשוט והבסיסי ביותר. פרי שחצנות צברית של "אנחנו בנינו את המדינה", ופרי האימה המיואשת של הנרקיסיסט הצברי, או הצבר הנרקיסיסטי".
על זאב שטרנהל הוא כותב (עמ' 271): "במאמרו הפולמוסי ורווי המשטמה של זאב שטרנהל "חטאיה של השמרנות החדשה", בא לידי ביטוי הפחד העמוק והאובססיבי של האינטליגנציה השמאלנית בארץ מפני הנצחתו של הניאו-קונסרבטיזם האמריקני, פריחתו והשתרשותו בארץ". "בטיעוניו הפולמוסיים רוויי המרירות הוא מחטיא גם את הרבים בארץ, ביוצרו דמוניזציה של תנועה זו"
על האקטיביזם השיפוטי של ברק (עמ' 186): "האקטיביזם השיפוטי של ברק-דורנר ותומכיהם, יש בו מתכונת מיליטנטית חילונית רדיקלית, שאף היא אינה נעדרת איכויות פונדמנטליסטיות בלתי מתפשרות, יש בו סכנה רבה לדמוקרטיה הישראלית".
אמנון לורד, ממקור-ראשון, כתב בביקורתו על הספר: "זאת כתיבת כסאח אינטלקטואלית, לא מצויה במקומותינו, שבה הכותב, ד"ר שמואל שניידר, מרצה בישיבה יוניברסיטי, משפד כמה מהדמויות המובילות בעולם הספר והעיתונות הישראלי". יורם בק, אתר מידה, כתב בביקורתו: "הספר מתאפיין בניתוח חריף וחד של השמאל הישראלי, משיחיות לא רציונלית לצד געגועים עזים לתקופה שלפני 67".

מה דעתך בנושא?
0 תגובות
0 דיונים