תסמונת הדייט הראשון

ישנה התנהגות מוזרה שאפשר לזהות אצל בני האדם כמו אצל שאר היונקים, ושמה הוא – תסמונת הדייט הראשון.

הסימפטומים של המחלה מתגלים בדרך כלל כ-24 שעות לפני המפגש המתוכנן. אצל חלקנו ניתן יהיה לזהות תחילה מחושים פיזיים קלים כגון: הזעה מוגברת, דופק לא סדיר והרגשה כללית של  בלבול ותעוקה. בהמשך יופיעו תסמינים ברמות חומרה שונות של טיפוח עצמי – מגיהוץ חולצה לא ממש מקומטת, עד לטיפול פנים כולל אצל הקוסמטיקאית. וגם יהיו מקלחת שלישית באותו היום, בושם יקר, עקבים, ציפורניים, כיפה עם דוגמה מיוחדת, ציציות בפנים – או אולי בחוץ? המממ…

השלב השלישי והאחרון במחזור החיים של טפיל הדייט הראשון הוא שינון עובדות חייכם המוצלחות יותר תוך כוונה להכניסן לשיחה בצורה זורמת וחופשית- כלאחר יד. לדוגמה: "כן, גם אני מאד אוהב סוסים. אגב, יש חוות סוסים נהדרת ליד מכון לב בו סיימתי תואר שני באסטרופיזיקה גרעינית. התרצי לצאת לרכיבה?"

אנחנו רוצים להראות הכי טובים, הכי מושכים והכי מוצלחים. עם עתיד מזהיר וחיים טובים כל כך עד שממש קשה לנו להיזכר למה בדיוק בכלל החלטנו לצאת לדייט הזה. נו, מילא.

את הסודות האפלים ביותר, לעומת זאת – כגון אכילת ריבה מהצנצנת עם אצבעות הידיים, חיבה מיותרת לסרטי קונג פו או נטייה לגריבה הפוכה של גרביים אנחנו נקבור עמוק – עמוק, ונקווה שלעולם לא נצטרך להתמודד איתם.

כמובן שבסופו של דבר כל הדברים עולים וצפים מעל פני השטח, אחרי שבועות, חודשים ולעיתים אף שנים של קשר ואז – או אז, אנו עלולים למצוא עצמנו במצב לא נעים. ואיך יכולתם לדעת ששוש – פשוש בכלל סולד מג'קי צ'אן, שריבה עבורו היא טקס שלם שמכיל מלבד הצנצנת גם כפית, צלחת וסכין למריחה, או שאם היה אפשר להוסיף דיבר נוסף ללוחות הברית, הוא היה מקשר אותו לגריבה תקינה של גרביים? ומה תעשו עכשיו?

לאחר פרישה נוספת וצורבת מעולם הזוגיות תוך חזרה אל ג'ונגל הרווקות, עלה בדעתי רעיון שהינו אולי שורש הבעיה במערכות יחסים לא מתאימות. ואותו השורש נטוע כאן גבירותיי ורבותיי – בדייט הראשון. מתי שהיא לא ממש סיפרה על חלומה לצאת ולטייל סביב העולם ומתי שהוא לא בדיוק הזכיר את העובדה שהוא אינו מאמין ביציאה מהארץ.

מובן שהם יגלו זאת במוקדם או במאוחר, אבל אז כבר יהיו מעורבים רגשות, פחדים וחלומות. וכך הזוג העיקש ימשיך להילחם כנגד כיוון הרוח ובעד האהבה עד החתונה המיוחלת, או קרוב יותר לוודאי – עד שהיא תצא לטיול בהודו והוא כבר לא יתקשר כשתחזור.

תארו לעצמכם שהשיחה בין הנוכחים בדייט הראשון הייתה מתנהלת ברמה של פתיחות טוטאלית ללא שום מחסומים או מוסכמות חברתיות. אולי אז כל זה היה נמנע, או מתנהל אחרת?

 -"אז אתה נוחר בלילה? אני למשל לא שוטפת את הצלחת אחרי המקרונים עד ששאריות הגבינה הופכות לקשות ומגעילות כאלה".

– "וואלה? אני אותו הדבר עם נקניקיות וקטשופ. ומה את מרגישה לגבי נעליים מסריחות בסלון…?" ובא לציון גואל.

כמה כאב לב היה נמנע מחד וכמה יותר מספק היה מאידך לסיים את הדייט ולגלות שהאדם השני עדיין ממשיך לשבת מולכם, למרות הכל.