הפובליציסט מוטי קרפל הוא האורח שלנו בהסכת: 'צוללים לישראליות'. "זה לא קל לי", הוא אומר על המתקפות שהוא סופג עקב תמיכתו בבנט, אך לשאלה האם הוא בנטיסט, הוא צוחק ועונה שלא.

"הייתי שמח אם מישהו ממרכז הרב היה במקום של בנט, אבל זה לא במקרה שהם לא שם", הוא אומר. לדבריו: "הציבור הדתי לאומי לא יכול להיות סרח עודף לא לליכוד ולא לשמאל הישראלי. הליכוד צריך להבין את זה, שיש לנו תפקיד היסטורי".

האזינו לפרק:

הוא מספר על החזרה בתשובה וההגעה ליהדות אחרי מלחמת יום הכיפורים, דרך ההתעמקות בלימודי פילוסופיה. "ראיתי שמה שיש ביהדות זה אוניברסיטה לעומת גן ילדים של החשיבה הכללית".

על העמדות האידיאולוגיות פוליטיות שפיתח הוא מספר: "אני יצאתי אחרי הסכמי אוסלו, (ואמרתי) שהציונות הדתית צריכה לקחת את ההנהגה במדינת ישראל, בגלל שהבנתי שהציונות הגיעה למשבר, שהפתרון שלו זה הציונות הדתית. קשר לתורה מצד אחד ולציונות מצד שני".

"אז כשדיברנו על הנהגה ציונית דתית למדינה זה היה נראה דמיוני", הוא מוסיף.

קרפל אומר כי "היום יש ראש ממשלה עם כיפה, אך אני לא חושב שהגשמנו את החזון". והוא מונה שלושה היבטים למה זה עדיין לא שם. הם גם מסביר מהם שלושת האילוצים שהוא צריך לבלוע בכדי לתמוך בממשלה. יחד עם זאת הוא מבהיר: "אני לא פחות ארץ ישראל השלמה היום ולא פחות דתי היום והזקן שלי לא פחות קצר משל שמחה רוטמן או סמוטריץ'".

קרפל מוסיף: "וזה שאני כזה, לא מחייב אותי להסתגר, אלא זה מחייב אותי להיפתח לעם ישראל כולו ולהתחבר אליו ולהוביל אותו מהיכן שהוא נמצא". הוא מדגיש כי "עדיין לא זכינו לזה, כי בנט לבד זה לא מספיק, צריך גם את הציבור התורני, אבל אנחנו בדרך ומכיוון שאנחנו בדרך אז אני תומך בזה".

לדברי קרפל: "אם הציונות הדתית רוצה להישאר בשטיבל שלה שכולם נראים עם אותם סנדלים וגרביים אז זה טוב מאוד, אבל לא הנהגה של עם ישראל. לא כל עם ישראל יכול להיות דתי כמני, אז אם אני רוצה להנהיג אותו אני חייב להיפתח לעולם ולצאת מהשטיבל".

"לא מעניין אותי הציבור שלנו, לא גדלתי בבני עקיבא", הוא אומר: "מעניין אותי שעם ישראל יזכה להנהגה תורנית עמוקה, שמבינה את התהליך הזה של שיבת ציון, וזה מה שיקרה. אם יש כאלה שלא מבינים שאני בא ממקום אמיתי, ממקום של תחושת שליחות, אז זה לא בעיה שלי".

רק לפני כמה שבועות הוא כתב על כך שבנט נמצא בשביל הזהב בין פוטין למערב במקום שהוא יוכל לשמש כמתווך. "אותה תכונה שלו לא להיות דוגמטי". בהקשר הפוליטי המקומי הוא אומר: "בנט באמת לא שונא את השמאל, בשביל להיות בתפקיד שלו הוא היה צריך להיות מה שהוא. בנט וימינה שלא שללו לא את זה ולא את זה ומצאו את מניית הזהב".

על ההתרחקות מתומכי הליכוד אומר קרפל: "הפוליטיקה לא תהיה כך לאורך זמן, באופן טבעי הציבור של הליכוד שייך באופן מהותי של בניין החברה הישראלית. כרגע יש פקק גדל שמונח על השולחן קוראים לו נתניהו, ברגע שהוא ישתחרר בשלב כזה או אחר, מה שאני רואה – שהולך להיווצר בפוליטיקה הישראלית, זה מרכז שמכיל את הליכוד, יש עתיד, ליברמן, סער ובנט ושני קצוות: שמאל רדיקלי, מרצ וחלק מהעבודה והחרדים החדשים והחרדים הישנים".