הכאוס שאנו מצויים בו בגל החמישי של הקורונה אינו מפתיע איש. כאשר תופסים הנהגה באופן שאינו ראוי התוצאה הבלתי נמנעת זוהי משילות מעורערת; והדברים מתבלטים ברגעי משבר, ובמדינת ישראל כל רגע הוא רגע משבר.
ניתן להפיק מכאן לקח מוסרי: אדם לא יכול למלא תפקיד שאיננו מתאים לו. ישנו מדרש קבלי שמתאר שבעת שאדם מגיע לשמים הוא נשאל "מה שמך?"; במידה והוא איננו זוכר את שמו, המלאך "מכה אותו בשוטי ברזל" עד שייזכר בשמו. ההסבר העמוק למדרש הוא שלכל אדם יש "שם" – ייעוד בעולמו של הקדוש ברוך הוא – ובמידה הוא שוכח אותו, המציאות טופחת על פניו.
כיצד יזכור האדם את שמו? עונה המדרש שלכל אחד ואחת ישנו "פסוק" מיוחד ששמם רמוז בתוכו (ויש שנוהגים לומר את הפסוק שלהם בכל יום בסוף תפילת שמונה עשרה); במילים אחרות – רק מתוך חיבור לערכים נצחיים ניתן למצוא את הייעוד האישי.
זהו כלל נכון לכל המישורים: אם בזוג שהתחתן למען אינטרסים ואם בבחירת מקצוע בעבור בצע כסף. כאשר אדם שוכח את העולם הערכי שלשמו הוא יצא לדרך מלכתחילה, הקריסה היא בלתי נמנעת.
הגל החמישי של הקורונה יעבור; עם ישראל ישרוד גם אותו. הכאב הוא על אותם נזקים וכאוס שהיו יכולים להימנע; התקווה היא שהלקחים יופקו קצת יותר לקראת העתיד.
הרע יעבור. הטוב יתגבר. בעזרת ה'.
תגובות
כנראה גם מחדל מלחמת יום כיפור קרה כי גולדה תפסה את השלטון בדרך לא דמוקרטית.....