מאמר המערכת שפורסם הבוקר (חמישי) במגזין החרדי 'משפחה', הוקדש כולו לסוגיית חיים ולדר: איך מספרים וכיצד ניתן למנוע את המקרים הבאים.

"המקרה כואב לכולם, עד דכדוך נפש. המשימה לזקק מסר נכון אל מול התרחשות איומה שחורגת חריגה כל-כך קיצונית מהנורמה היא משימה כמעט בלתי אפשרית. והמחשבה הראשונית היא שעדיף לכלוא את הזעקה ופשוט לשתוק", פתחו.

אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

שתיקה היא בריחה

"אל השתיקה, כמו בריחה. זוהי גישה מתחמקת, קלה, אך לא בטוח שאחראית. אם יש רגעים שבהם אסור לדפדף ולהמשיך הלאה בסדר היום הרגיל – אלו דווקא רגעים כאלה. אוי לנו אם נאמר, אבל אבוי לנו אם לא נאמר", חידדו את העניין בהצפת המודעות לתופעה.

"אז מה אומרים? ראשית כל מחבקים את המשפחות,  הנפגעים הישירים והעקיפים. דווקא בשעה קשה וכאובה זו, אסור שיהיה חלילה אפילו נמנע אחד שיחוש שאנחנו, כחברה השואפת לשלימות – מעדיפים לברוח למחוזות הנוחות ולא לעשות הכל כדי לעמוד לצידו ולתמוך בו. ליבנו איתכם. אנחנו תומכים בכם ומאמינים לכם ללא סייג, ונעשה הכל כציבור כדי לבנות עבורכם עולם מוגן יותר וטהור יותר, כולנו רתומים למשימה הזאת".

למצולמים אין קשר לנאמר (צילום: אבי דישי\ פלאש90)

"השיח חייב להתחיל. לא נעודד השתקה"

המערכת לקחה על עצמה לברר ולחזור עם תשובות: "ומכאן, אמור להתחיל תהליך הריפוי הציבורי. זה לא יקרה ברגע אחד. נדרשת דעת תודה בהירה והיוועצות רגישה עם תלמידי חכמים. השיח חייב להתחיל. כמערכת 'משפחה' ההתחייבות שלנו היא לחזור אליכם עם תשובות. נתייעץ, נכנס קבוצות דיון ונייחל לסייעתא דשמיא".

"נדאג שתלמידי חכמים יפרסמו כאן טורים בנושאים החשובים. לא נעודד השתקה, לא נתמוך בטשטוש. לא נהיה בצד של המשתיקים".

וחתמו: "דבר אחד ברור, כבר עכשיו: איננו יכולים לברוח, אין אנו רשאים להתחמק. הציבור החרדי עובר תהליכים של תיקון. תהליכים של התבגרות, שאם יגיעו בסוף לכדי טיפול נכון והתייחסות אחראית לבעיות החמורות – הרי שזה יהיה הריפוי שיבוא אחר הפצע הנורא".

אריה ארליך, סגן עורך 'משפחה', שיתף בטוויטר את המאמר והוסיף במילותיו: "המאמר הזה לא נכתב בדיו – הוא נכתב בדמעות ובלב שותת".