ראש הממשלה נאם בועידת הג'רוזלם פוסט, נאום שלשת שבטים משלו ובדבריו חילק את החברה הישראלית לשלשה ראשי חץ – כוח לאומי; הימין, הגישה ההומניסטית; השמאל והגישה הדתית; החרדים והדתיים.
בנט אמר ש"במציאות, אנחנו צריכים את כל שלושת הווקטורים האלה. אולי תחשבו על זה כמשיכת חבל שיש בה שלושה צדדים אבל אנחנו כן רוצים את הוויכוח הזה". את דבריו חתם בכך ש"אנחנו לא מטפלים רק במגזר מסוים, אלא בכל הישראלים. ואפילו זה בפני עצמו מהווה חידוש".
אם כן, מר בנט שם את עצמו בנקודת התיווך שבין הצדדים; לא מזדהה עם אחד מהם. הוא כביכול נקודת האמצע, הנקודה הארכימדית שמחזיקה את היקום כולו. הניסיון של מי שנשבע אמונים למחנה הימין ולפתע פתאום גילה הגות שמשחררת אותו מן הצורך להביע עמדה, מעוררת גיחוך. אתה לא בחור שסיים אמש את החוג לסוציולוגיה ונתקל לפתע בחברה הישראלית ולתדהמתו גילה עולם שונה.
החלוקה שלו שגויה משום שהיא מעתיקה רעיון דומה של הרב קוק שהתייחס אל 'שמאל' שהיה מוכן למות כדי לכבוש את הארץ. אבות אבותיהם של נציגי השמאל כיום, היו מייבשי ביצות שהקימו קיבוצים בנקודות הקצה של ארץ ישראל. נוער גבעות? הם הסבים והסבתות שלהם!
יש רק שתי תנועות כיום. זו האמת שאדם הגון לא יכול שלא לקחת באחת מהן חלק.
הכוח שממנו מורכב השמאל הקיצוני והמתון, יחד עם הערבים הוא צנטריפוגלי. אנרגיה שנעה בעוצמה כלפי חוץ ושואפת להרוס את מרקם החיים היהודיים, ופירוקם לרכיבים בודדים. לנתק את הנשמה מן הגוף ולראות את כולם כיצורים בודדים חסרי שייכות לאומית של ממש. זה מתבטא בכניסת הרפורמה, בשיתוף התנועה האיסלמית ועוד. התנועה הזו מגלה את עצמה בסגידתה לאויבי ישראל ובתחינתה ללגיטימציה מנכדי הצוררים שלנו באירופה.
הכוח הנגדי הוא זה הנע בעוצמה כלפי 'פנים', אל נקודת המהות היהודית. זהו מחנה הימין, רובו של עם ישראל, שמורכב ממסורתיים, דתיים, חרדים ואנשים בריאים בשמאל שמבינים היטב את עומק התהליכים ועושים את הדרך חזרה הביתה. הם אלו אנשים שאוהבים את יהדותם כשכל אחד מתקרב אליה כפי כוחו, אבל שאיפתם היא להתחבר.
משעה שבנט החליט לקחת את השלטון בידים, בכמעט אפס תמיכה, הוא חבר בעצם לתנועה הראשונה שמשתמשת בו כראש מנוע לרכב העצום, שהיא בונה במשך עשרות שנים בסיוע קרנות זרות, כולל גרמניה. הוא לא זה שעומד בנקודה המחברת, אלא זה שעומד בראש מחנה ההרס של הזהות היהודית, משום שהוא חבר לאלו שנעים החוצה בעוצמה.
אין דרך לתווך אלא להמשיך ולהאבק על תנועתה של המסורתיות והיהדות. לא לתת לכוח המפרק את העדיפות. במשיכת החבל הזאת אי אפשר לעמוד בצד ולפרש את המצב בחיוך זחוח. זו מלחמת רעיונות שהימין מוכרח לנצח בה.
ולדבריו האחרונים של בנט שטען ש"אנחנו לא מטפלים רק במגזר מסוים, אלא בכל הישראלים. ואפילו זה בפני עצמו מהווה חידוש". האם לטענתו כל ממשלות ישראל עד הלום, בהן קיבל תפקידים לא שוליים הוא דאג רק למחנה שלו? האם כשר חינוך, בגלגולו הקודם כאיש ימין מובהק, הוא לא דאג לכלל תלמידי ישראל? האם כשר ביטחון הוא העביר את תקציב הבטחון להתנחלויות ומנע אותו מן הצבא? מה פירוש דבריו התמוהים של מר בנט?
התירוץ, כמו שאומרים אצלנו, פשוט – כיון שהוא איבד אחיזה במציאות הממשית דהיינו במגרש הרעיונות שאין לו אפשרות לקחת בו צד, הוא מעמיק את ההפרטה של הממשל הישראלי. כלומר – אין כאן מנהיגות החותרת לגאולת עם ישראל בארצו, אלא חברת ניהול. נפתלי בנט, לכן, לעולם לא ימנה על מנהיגי העם היהודי.
==
הרב אהרון אגל-טל, מהמכון לאסטרטגיה חינוכית יהודית. מחבר הספר :"להגיד לאדם ישרו-אנושיות כמבוא לתורה"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
