כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

Clip0075

השר שטרן אמר לאחרונה בראיון ברדיו כי בתפקידו כראש אכ"א, הוא גרס תלונות אנונימיות של הטרדות מיניות.

לצערי, הקול שביטא שטרן במעשיו בעבר הוא לא קול בודד של דברים שממשיכים להתקיים ולהיאמר גם היום, ב-2021. כיום יש עדיין אנשים שחושבים שתלונה אנונימית היא לא דבר שצריך להתייחס אליו בכובד ראש.

והאמת שכן, עדיין, למרות ההסברה והפתיחות הרבה סביב התופעה ותנועת המי טו, עדיין נשים בוחרות לשמור על מעטה אנונימי ולהתלונן. למה?

עכשיו הגיע התור שלנו, 'האנונימיות', אלו שבחרו שכרגע לא להתלונן, ואם כן אז תחת מעטה – לדבר.

קוראים לי מרים אגדי, ועברתי הטרדה מינית.

בשנה וחצי האחרונות נוסף לי בלב רובד אישי לכל הסיפורים והמקרים האלה. תמיד אחרי שפרשה או אמירה כזו או אחרת נזרקת לחלל ומתפוצצת, עוד ועוד מתלוננות צצות עם סיפורים הזויים שאיש לא יכול להעלות על הדעת.

הסגר הקשה על דיווח ישיר (צילום: שאטרסטוק)

בדרך כלל התגובות מהסביבה הן "לא ידענו, איך לא שמנו לב", והמעצבנת ביותר היא "למה נזכרת רק עכשיו?".

איך דווקא עכשיו; אחרי שהוא מת, התקדם בתפקיד, התחתן, ירד מהארץ. למה רק עכשיו נזכרת? למה לא יום אחרי התקיפה?

הוא יכול להיות הכל. חוץ מפוגע

אז חשוב שתדעו שלא תמיד זה הדבר שנראה כנכון לעשות. במיוחד בציבור שלנו, בציבור הדתי. לפעמים הוא בן של רב, משפחה ידועה ביישוב, איש על הרצף, הדוד הזה של כולם בבית הכנסת. הכל. הכל חוץ ממטריד, אנס, פוגע.

כמעט תמיד הוא יהיה אחד שהתדמית שלו בעיניי הסביבה היא אוטופית של החיים. הרי אין סיכוי שהוא ירים יד על זבוב, אז לפגוע באישה?!

זו אחת הסיבות שאנחנו לא רצות ומתלוננות. חוסר האמון והגיבוי מהסביבה הוא נוראי. מי לא תרצה להישאר אנונימית במצב כזה?

בדו"ח של משטרת ישראל הוסבר כי הגשת תלונות על עבירות מין מתבצעת בחלק ניכר של המקרים כעבור פרק זמן ארוך יחסית ממועד התרחשותן בפועל. הם מסבירים כי לשיהוי האופייני התווסף בתקופת הסגר הראשון גם ההכרח להיסגר בבתים, לעיתים כאלו שבהם התבצעו הפגיעות עצמן, מצב שהקשה עוד יותר על דיווח מיידי.

על פי נתוני מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, בשנת  2019 התקבלו 54 אלף פניות, מתוכן כ- 12,000 פניות חדשות.

בכ- 89% מהמקרים, הנפגעת היא ילדה\אישה. ברוב המקרים, הפגיעה מתרחשת במגורים משותפים או מוכרים לפוגע ולנפגעת. כמחצית מהמקרים מבוצעים ע"י היכרות משפחתית כלשהי, בהן בן זוג לשעבר.

ממש כמו במקרה שלי.

נתונים מתוך הדו"ח

נכון לרגע זה, עדיין בחרתי שלא להתלונן, אבל כן בחרתי לחשוף ולהיחשף. למרות הכל, הצלקות הפיזיות והנפשיות כניראה ימשיכו ללוות אותי, אבל מיום ליום אני מגלה כמה שאני חזקה מהכל.

ומי יודע, אולי עכשיו גם האומץ להתלונן ולא להרגיש פגומה – יצוץ.