לפני יומיים תקלה עולמית בת שש שעות בקרוב ברשתות החברתיות פייסבוק ובנותיה: וואטסאפ ואינסטגרם – יצרה סערה זוטה בקרב המשתמשים ברחבי העולם.

מלבד ההבנה המרכזית שיש לכולנו, עד כמה משפיעה התלות שלנו ברשתות החברתיות על פני תשומת הלב שלנו לדברים אחרים הנעשים בבית והיחסים הבינאישיים שלנו, צריך להבין עד כמה הפקדנו בידי ענקיות התקשורת הללו כוח עצום.

בזמני מלחמה, אחד הדברים האפקטיביים שמנסים גנרליים לעשות הוא לפגוע בתשתיות תקשורת של האויב. הדבר הזה יכול לתקוע צבא ענק שמנוהל על רשתות קשר ותקשורת בין חלקיו כדי להביא להישגים אפקטיביים במלחמה. קשר, בצד דרכי תנועה ואספקה, הוא אחד הבסיסים לניהול צבא מודרני. פגיעה בו יכולה להוביל להפסד במערכה.

גם בחיי מדינה בטח מדינה מודרנית, קווי תקשורת חשובים מאוד. אגב, במהפכות באפריקה בשנות השישים והלאה, לפעמים מספיק היה שמיליציה חמושה השתלטה על תחנת הרדיו הממשלתית והם היו גורמים להפיכה שלטונית.

היום הוואטסאפ הוא אחד הכלים העיקריים שהובילו למהפך בדרך התקשורת שלנו בעשור האחרון, רוב המידע שלנו עובר דרך קבוצות הוואטסאפ ובוואטסאפ האישי שלנו. החל מהתארגנות בקבוצות בגן ובבית ספר, בהתנהלות בעבודה ובשכונה ועד לזרימת הודעות לתקשורת של גופים פוליטיים וממשלתיים.

הבעיה היא לא זו שיש לנו דרכי תקשורת מועילים יותר, אלא שיש תאגיד אחד ענק שנקרא פייסבוק, שחולש לבדו על אפליקציות כה חשובות של מידע. הקריסה הנוכחית מגיעה לאחר שעובדת לשעבר של פייסבוק העולמית, פרנסיס פוגן, חשפה בראיון ברשת CBS את ההתנהלות של החברה ביחס להעדפה של תכנים הגורמים להתססה, דימוי גוף ירוד אצל נשים ועוד בשביל לגרוף עוד כסף, למרות הנתונים על הפגיע שהיו לפניהם.

נכניס לכאן את ההתערבות הבוטה בחסימת תכנים שהם בוחרים להסיר, כמו החסימה של חשבון הפייסבוק של משה פייגלין בזמנו, הורדת דפים של פעילים וחסימה של אנשים בשל תכנים שנקבעים בלא שקיפות ובלא יכולת ערעור בידי פייסבוק. הבוטה ביותר הייתה חסימת חשבון הטוויטר של נשיא ארה"ב בידי המתחרה טוויטר.

בסך הכל רבות מתאגידי הענק בתקשורת העולמית מנוהלות בידי קומץ מצומצם של בעלים וחברות. גוגל, פייסבוק, טוויטר, טיקטוק ואחרות, מחזיקות בנתח נכבד ביכולת התקשורת של המוני בני אדם בעולם. הדבר הזה צריך להטריד את מנוחתנו.

התאגידים הללו הם על מדינתיים. זה לא כמו מדינה, בטח מדינה דמוקרטית, בה האזרח מפקיד את החירות שלו בידי נציגי הציבור כדי שינהלו את ענייני המדינה בתחומים שונים, והוא יכול לבחור בתחלופות.

כאן יש מצד אחד דבר מבורך, שניפץ את ההגמוניה שתקשורתית ששלטה בכיפה, בידי רשת בלתי תלויה ונתנה כוח לגולשים. אך לאט לאט אנחנו מבינים, כי גם על הכוח הזה יש מגבלות, שאותם מנהלים גורמים באמצעים בלתי שקופים.

היום, דרך הדהוד של פוסטים כאלו ואחרים, הם יכולים לשנות את דעת הקהל. זו חברה פרטית וברור שאנחנו נתנו לה את הכוח המירבי הזה. אבל זה שוב מזכיר לנו מה המחירים היקרים שאנחנו עלולים לשלם, כששמנו את כל הביצים בכמות מועטה של סלים.