מתחת לראדר של ימינה ותקווה חדשה: העבודה ומרצ באו לעבוד | פרשנות
בסיכום 100 ימי החסד של הממשלה אשר חרטה על דגלה התעסקות בנושאים שבקונצנזוס בלבד, מפלגות המרכז שמאל פועלות מתחת לאפם של ימינה ותקווה חדשה כדי להביא הישגים לבוחרי השמאל
בתום מאה ימי החסד הראשונים של ממשלת בנט-לפיד, ניתן לזהות מגמה ברורה שמתרחשת מתחת לפני השטח ומתחילה להתגבר בימים האחרונים. בחסות הרצון העז של הצד הימני לשרוד פוליטית, ולשמר את שלמות הקואליציה, מפלגות מרצ והעבודה באו לעבוד.
כזכור, הממשלה הוקמה תחת הכותרת של אחדות ופשרות בין מחנה השמאל והימין בישראל. בנט ולפיד אמרו מעל כל במה אפשרית כי הם מתכוונים לשים בצד את 20% הנושאים השנויים במחלוקת, ולהתעסק ב80% הנושאים שנמצאים בקונצנזוס. אך בחלוף יותר משלושה חודשים מאז הקמת הממשלה, נראה כי מפלגות המרכז שמאל אינם שותפות לרעיון של התעסקות בעניינים המשותפים בלבד.
לאחר תקופת הסתגלות קצרה, במפלגת מרצ ובמפלגת העבודה מתחילים לסמן מאבק אחר מאבק לטובת צבירת הישגים לבוחרי השמאל – והם עושים זאת כמעט בתיאום מלא.
זה התחיל בדרישה של מרצ ורע"מ לפשרה בחוק איחוד משפחות שהכניס את הקואליציה לסחרור, לצורך להישען על האופוזיציה, ולנפילת החוק לשמחת מפלגות המרכז שמאל. עד רגע זה, השרה שקד לא הצליחה לגבש רוב לחוק שאת מתנגדיו הגדירה: "מסכנים את ביטחון המדינה".
זה המשיך במאבק מתואם של מרצ, העבודה וכחול לבן בחוק ההסדרים, תוך השמעת איומים ומכתבים נגד הקואליציה מתוך מטרה להוציא את הרפורמות שפוגעות בעיקר בציבור בוחריהן. מפלגות המרכז שמאל קיבלו את מבוקשן בכל אחת מן הרפורמות השנויות במחלוקת בעוד אביר קארה מימינה נלחם ללא תמיכה מחברי מפלגתו ונאלץ בסוף להתפשר.
בתחילת השבוע, מפלגת העבודה הסתערה על שלושה יעדים חדשים בניסיון להטמיע מדיניות שמאל וגרמה למפלגת ימינה להתחיל להתעורר.
בישיבת הממשלה השבועית ביום ראשון, מפלגת העבודה ומרצ דרשו לבחון מחדש את מפת האזורים בעלי עדיפות לאומית של מדינת ישראל, מתוך טענה שמדובר במפה פוליטית. הדרישה הרשמית הייתה להכניס ישובים ערבים לרשימה, אך אין ספק כי המטרה היא גם לנסות לשנות את מעמדם של ישוביי יו"ש אשר מוגדרים אזורים בעלי עדיפות לאומי.
בערב של אותו יום, מרב מיכאלי חגגה בטוויטר את פסילתה של עמותת "עד כאן" מקבלת הטבות מס בוועדת הכספים, ארגון המזוהה פוליטית עם הימין. המסר של מיכאלי, הצליח להקפיץ את איילת שקד שעקצה את יו"ר העבודה בציוץ חוזר והודיעה כי עמותת עד כאן תקבל את האישור המיוחל להטבת מס מהמדינה.
יום אחרי הויכוח הפומבי הראשון בממשלה, השר כהנא, ח"כ ניר אורבך, וח"כ יום טוב כלפון, כבר הביעו התנגדות פומבית לדיון תיאורטי שנוי במחלוקת שיזם יו"ר ועדת החוקה גלעד קריב. האחרון כינס את הוועדה לדון בעיגון עיקרון השוויון בחוד יסוד – מהלך שמנוגד להסכמים הקואליציוניים ועלול לתת כוח נוסף לשופטי בג"ץ להתערב בחוקים בכנסת.
למרות זאת, במפלגת העבודה מדגישים כי הם פועלים למען ציבור בוחריהם וערכי המפלגה, מתוך אחריות מלאה לקואליציה. לדבריהם, הרוח במפלגה היא לקדם את הערכים החשובים להם, עם זאת הדברים נעשים בצורה מדודה ומהודקת מתוך רצון לא לפגוע בשותפים לממשלה.
תחילתו של תהליך מדיני?
לפני כשבועיים סמוטריץ' כינס את העיתונאים בחדר סיעת הציונות הדתית וטען כי ישראל הולכת לתהליך מדיני. יו"ר הציונות הדתית אמר זאת לאחר שגנץ נפגש עם אבו מאזן. שבועיים אחרי אותה אמירה, לפיד נאם על תכניתו להגיע להסדר בעזה ולחזק את הרשות הפלסטינית. במפלגות השמאל הריעו ללפיד וגנץ על הצורך להגיע להסדר עם הפלסטינים בעזה וביו"ש.
בתגובה להלך הרוח שנוצר בממשלה ובתקשורת, שקד ובנט הודיעו לעיני המצלמות כי אבו מאזן הוא אינו פרטנר.
על רקע דברים אלה, ברקע הדחיות החוזרות ונשנות של פינוי חאן אל אחמר, נראה כי בינתיים הצפרדע היחידה שמפלגות השמאל בלעו בממשלה הנוכחית היא מתווה הפשרה של הישוב אביתר.
כאמור, במפלגות המרכז שמאל מתחילים לבחון את גבולות הגזרה של ימינה ותקווה חדשה בניסיון לקבוע עובדות בשטח. במרצ והעבודה יודעים כי לאחר שיעבור התקציב, והממשלה תבצר את קיומה, הם יוכלו להפעיל לחץ נוסף כדי לקבל את מבוקשם.
כעת הם עוד בוחנים את השטח, נזהרים, אך מרב מיכאלי זוכרת היטב כי היא עומדת במפלגה עם מנדט אחד יותר מראש הממשלה. בעוד הסקרים מראים כי לבנט עדיין אין בייס מובהק לחזור אליו, לגוש המרכז שמאל אין מה להפסיד.
גלעד קריב סיכם זאת כך בכנס מכון הרטמן השבוע: "אחת לעשור-עשור וחצי מתגלגלת לידנו הזדמנות פוליטית גם ברמה הלאומית, שאנחנו לא יודעים מה משך חייה. לכן, צריכים לעשות הכול ולנצל את חלון ההזדמנות, כמו שיש כרגע, כדי ללחוץ על דוושת הגז ולהאיץ את הניצול החכם של ההזדמנות הזאת"
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו